1059 המלים שלהלן הן שליש מתוך מאמר גדול
יותר. שני חלקיו האחרים יפורסמו בבלוג "זה לא ככה" בשבועיים הבאים.
קריאתו איננה קלה. כלל לא. ראו, הוזהרתם.
המאמר נכתב לפני שנים אחדות, והוא חלק מגוף טקסט גדול בהרבה. גם הוא יפורסם, -
איה"ש ואם לא יה"ש, - כבר במילניום הנוכחי.
בדהרה, אל המצוק
"...דמיון האמת
המהופך שבין האידיאולוגיה הנאצית לבין תורת ישראל. [...] אנו נתונים - אם נרצה ואם
נמאן - בהתגוששות אדירים קוסמית, לחיים ולמוות ממש בין נאציזם ליהדות, בין עמלק
לישראל, ובין שתי תורותיהם. [...] מדהים באיזו דייקנות, מהופכת כתמונת ראי, נקט עמלק
[הנאצי] נגד ישראל באותם אמצעים ממש שישראל צוּוָה לנקוט נגד עמלק"
יהודה עציון
" עד כמה שיישמעו הדברים קשים, אנו מצווים לעשות לעמלק פחות או יותר את
מה שלפני זמן לא רב, ניסה הוא - ובמידה לא מבוטלת של הצלחה -
לעשות לנו"
משה
פייגלין
"ערבים למשרפות!"
כתובת
גרפיטי ברובע היהודי של חברון
כך נכבוש את הארץ:
בדקדקנות, בהתלהבות, בחשק, באימה וביראה - שלא נשאיר שום נשמה. גם את הנקבות עלינו
להשמיד ...
רבקה שמעון
חלה על כולנו מצוות
ג'נוסייד בפלשתינאים, מכיוון שלפי מחקר שנערך הם צאצאי עמלק.
הרב ישראל הס
פרוֹטוֹ-נאציזם
המובאות שלמעלה, המאיירות את
הפרק הזה, לא הרעידו סיפים בהיכלות הציונות הדתית. כנפיה של ההווייה המפד"לית
אף לא חוו רעידה קלה כאשר ניתקו מהן האמירות האלה. משמע: אתוס ההשמדה טבוע בהווייה
הציונית-דתית. ולא רק בה. הדת היהודית ומאמיניה ספוגים באתוס ההשמדה. כדי
כך עמוק ורב שנים הוא האתוס הזה, עד שאין מנוס מלקבוע:
תוים מרכזיים בראיית העולם של הדת היהודית,
מהמקרא ואילך, עושים אותה ראויה לתואר פרוטו-נאציזם.
תווים מרכזיים באנטישמיות הגזענית בגירסתה
הגרמנית, זו שהגשימה את חזון ההשמדה שלה, עושים אותה ראויה לתואר נאו-יהדות.
חובה קדושה להשמיד, עד תום, ציבור מוגדר. זהו
התו המשותף הבולט, לנאציזם וליהדות.
התועבה הנאצית המשמידנית היא סיכום וגישום של
האידיאולוגיה הגזענית שבמרכזה האנטישמיות. היצירה המתועבת הזו היא בת מאה וחמישים
שנה.
הגזענות המשמידנית היהודית - כפי
שעולה גם מדברי עציון ופייגלין, כאן
- סופרת את גילה באלפי שנים.
ההיסטוריה מִיסְדה, באירוניה שרק היא מסוגלת
לה, מרוץ-לפיד: העברת אש התמיד של תועבה אידיאולוגית מחופי הים התיכון אל מרכז
אירופה.
הניסיון לומר כל זאת, הניסיון לאתר ולתאר
את קווי ההשקה המשותפים להשקפה היהודית האורתודוקסית על עמלק, ולתפיסת האנטישמים
הגזענים את היהודים - צורב את אצבעות הכותב לא פחות משהוא מעורר
תזוזות של אי-נחת על כורסת הקורא. אולם לא תיתכן קריאה אובייקטיבית באמירות
הריאקציה הישראלית על עמלק של העבר ושל הווה, שלא תעלה כהד את מִתאריה המתועבים של
תפיסת האנטישמים את היהודי.
צו הכחדת עמלק עד תום, שהפך לאחד הצירים שעליו
סובבת ראיית העולם היהודית, הוא בן שלושת אלפים שנה ויותר. כך לפחות גורס
התנ"ך. כמוהו גם צו השמדת כל שבעת
עממי ארץ כנען. צו השמדת עמלק מחפש לו כעת אובייקט להתיישם עליו. האובייקט עשוי
להיות עַם, מאמיני דת עולמית ואף יותר מכך. גם צו השמדת שבעת העממים משמש כיום
דוברים קנאים כטיעון בזכות השמדת אוכלוסיות ערביות בישראל ובמרחב המקיף אותה.
אם תרצו, אלו הם צווים אלוהיים; או שמא תאמרו
כי אלה הם צווים שמשה כתבם; או אולי עורכי חמשת חומשי תורה הם שבָּדו אותם בשם
האל, מאות שנים מאוחר יותר. כך או כך, הצו הזה של השמדה-עד-תום, שָתוּל בתודעתו
הדתית של העם היהודי זה אלפי שנים. בראשית האלף השני לספירה הוסיף לו הרמב"ם
מימד נוסף, כאשר קבע כי מילויו הוא תנאי הכרחי לגאולה.
משנקבע כי אין לבנות את בית המקדש טרם שהושמד
אחרון העמלקים, נקבעה המשוואה הנוראה ששימשה אחר כך את הנאצים: אין גאולה ללא
השמדה עד תום של ציבור מוגדר. בכך, הפך הפן המגונה הזה של הדת היהודית למבַשרו
של אחד המרכיבים המרכזיים בראיית העולם הנאצית: אין גאולה לעולם ללא השמדת העם היהודי. בכך הפך העם היהודי להיות ממלא
מקומו של עמלק; בכך, ומוטב לומר כי גם בכך, נולדה ראיית העולם הנאצית ככזו
הנושאת על גבה, בבלי דעת, את התואר נאו-יהדות.
את הגזענות של הדת היהודית אפשר לתפוס ולהגדיר
כפרוטו-נאציזם, כיון שזו
גזענות הגורסת כי הנכרים, מאמיני הדתות האחרות, הינם דְבָרים מדַבְּרים ולא יצורי אנוש של ממש. או,
אם למחזר תואר שהמאה הקודמה הרתה וילדה אותו: הנוכרים הם תת-אדם; תת-אדם שיש
להשמידו; תת-אדם שיש להשמידו, ועד השמדתו ניתן לעשות בו כל שימוש שהוא; כל שימוש
שהוא, ויש האומר שרשאים אנו גם להרגו ולקצור את אבריו. אמת, ההיתר לשדוד אברים הוא
חידוש בן עשרות שנים. אין הוא נזכר בחומש ולא בתורה שבעל פה, בשל החדשנות
הטכנולוגית שבהיתכנות הפרוייקט הזה. אבל העובדה שהגזענות היהודית מולידה התר שכזה
היא עדות לַמארב המוסרי הפרוטו-נאצי אשר טומנת גזענותה של הדת היהודית לדבקים
בה.
******************
בחינה שקולה
ואמיתית של האפשרות לליקוי מאורות משמידני-גזעני בגרמניה של היום ובישראל של היום,
עשויה להעלות כי ישראל חשופה יותר לסכנה הזו. אחר הכל, פִּרְיוֹ הנאצי של התיעוב
הגזעני הבשיל לכדי ישות ממשית לאחר כמה עשרות שנות הבשלה. לעומתו, עקרונות הגזענות
הקיצונית וצו ההשמדה-עד-תום, מלַוים את דתו של העם היהודי זה אלפי שנים; ועקרון ההשמדה כתנאי הכרחי
לגאולה המקדשאית, נכתב בקולמוסו של הרמב"ם לפני כתשע-מאות שנה.
משחק העברת הלפיד נושא התועבה האידיאולוגית
נמשך גם היום. זאת, כאשר פה ושם מתבלטים בגזענות המשמידנית היהודית, בגירסתה
הישראלית, תָוֵי גלגולו הנאצי של הרשע, תוך שימוש במילותיו שלו או במלים שנוצרו
כדי לתארו בפי האומות שנלחמו בו והביסו אותו.
הרב ישראל הֶס, רבה של אוניברסיטת בר-אילן כתב
כי "חלה על כולנו מצוות ג'נוסייד בפלשתינאים, מכיוון שלפי מחקר שנערך
הם צאצאי עמלק".
הס בחר במילה ג'נוסייד,
שנוצרה במיוחד כדי לתאר את השמדת היהודים בידי הנאצים. הרב הס לא הורחק מהציבור
הדתי-לאומי שבו פעל, והמשיך למלא תפקידי חינוך. השארתו בתפקיד מורה ומחנך, לאחר הטפתו
לג'נוסייד, יש לה משמעות אחת בלבד: הסכמה בדיעבד ובמעשה עם הלגיטימיות של
אמירה כזו.
זלזל אפל אחר שנשלח ממרכז אירופה לישראל,
נתגלה כאשר נכתב בישראל, במפורש, על הקמת מחנות השמדה לעמלקים. גם הזלזל
הזה לא הביא ליותר מרעידה קלה בכנף המחנות הדתיים למיניהם. כותבו לא נותק ממקלדת
הבטאון שבו פורסמו הדברים במאמר מערכת. הביטאון לא הוחרם.
כתובת הגראפיטי בק"ק חברון העברית, שנת
2005, הזועקת "הערבים למשרפות", גם היא היקָרוּת של התעטות הרישעה
היהודית המילולית בסממן נאצי מובהק. וגם למראהַ לא רעדו סיפים ואַמותיהם
בישראל.
אכן, בישראל מבשילה והולכת פונדמנטליזציה של
השיח הדתי, שנוספים לה, בדעת או בבלי דעת, מאפיינים לשוניים של ראיית עולם ופיתוחי
שיח ציבורי שמקורם מרכז אירופי. אימוץ שמם של מיתקני ההשמדה ההמונית הנאציים,
ואימוץ המינוח הבין-לאומי המתאר את תופעת השמדת העם שיזמו וביצעו הנאצים, הם זלזלים ששולחת הרישעה הגרמנית אל
ליבם, מקלדתם ולשונם של נכדי קרבנותיה.
כותבים לא מעטים מטיפים להשמדה חסרת רחמים של
הגויים וילדיהם, וישנם אף המכריזים כי קיומם של הגויים, הוא עצמו, הינו בלתי
לגיטימי. גם אלו הם זלזלים המעלים אל הזיכרון מאפיינים בולטים של השיח הציבורי
והממלכתי הגרמני של שנות העשרים, השלושים והארבעים.
בגרמניה מומש החזון. בישראל, עוד מועד לחזון.
למזלה של האנושות, גם אם יגיע לכאן ינואר 1933,
לא יהא בכוחו להמיט עליה את האסון שהמיטה על העולם ראיית העולם הנאצית. ישראל לא
תשרוד התנסות כזו במשטר פונדמנטליסטי, גזעני, שפיו דם ולבו מלא שינאה וגזענות
עוכרת זולתו. העולם ידיח אותה מקרבו. היא תושמד.
