בלדה פמיניסטית
את עשרים
וארבע השורות של הבלדה הזאת כתבתי לפני יותר מעשרים שנה. כבר אז הייתי... נו, איך
נאמר זאת מבלי להביך את עצמי יתר על המידה... כן, כבר אז הייתי ... נו, כן... אְהְמממ...
אֶהה... לֶסְבִּי.
לסבי לטנטי. חבוי הייתי. עמוק בארון הייתי. אך נחוש
בדעתי ובגופי הייתי: רק בחורות! ועלה בידי
הדבר. כעת, ואני כבר סבאלסבי - סבאלסבי
מחוץ לארון
- אני
יוצא גם אל מחוץ לשידה:
אני גם פמיניסט!
את כל זאת אני אומר כדי לגלות מדוע כתבתי את
הבלדה הפמיניסטית הזו עת גנח המילניום הקודם את אחרונות נשימותיו. אז,לפני יותר
מעשרים שנה, כבר עסקתי בתרגום שירים (מושרים) מרוסית. עשרות כאלה. רבים מהם מוכרים
לנו כשירי ארץ ישראל היפה, ולהם הלבישו מלים שדבר וחצי דבר אין להם עם הטקסטים
המקוריים, הרוסיים.
כאשר
החלו הטקסטים הרוסיים להיות מובנים לי, הבחנתי כי ישנה סוגה של שירי זמר רוסיים, המייצגת
סוגה-אחות שאיננה מושרת. היא קרויה רומאנסה [בטאו: רָמָאנְסָה]. הסוגה הזו מספרת
בדרך כלל על בחורות אומללות שגברים שטופי וודקה ויצרים, גברים אוהבי עצמם ושונאי
נשים, מבצעים בהן את זממם ומשליכים אותן. רמאנסות-בלאדות כאלה, תמצאו גם אצלנו,
בוגרי רוסיה (אלתרמן, פן, נדמה לי שגם גולדברג, ואולי גם אחרים).
ואני, מתרגם לסבי-פמיניסטי, מאסתי בתיאור הזה של
המציאות הרוסית, אשר לדברי הרוסים שאני מכיר איננו המצאה, לא פואטית ולא אחרת. פגשתי
אז לחן יפה להדהים של שיר מתוך הסרט "אהבה על הוולגה". גם לאריסה
גוזייבה - השחקנית ששרה-לכאורה את השיר היפה להדהים הזה – היתה אז יפה להדהים,
ויותר. הזמרת האמיתית, זו שקולה נשמע בסרט, היא ואלנטינה פונומאריובה. כאשר
היא שרה רמאנסות רוסיות, אני מיילל. נאמר לי שהיא גם זמרת ג'אז ידועה למדי. ואללה!
את "אהבה על הוולגה" (ברוסית קרוי הסרט
"רומן אכזרי") ראיתי עשרות פעמים. הגיבורה האומללת נרצחה אז בביתי, פעם
אחר פעם, בידי מאהב מאוכזב. והיא, אומללת-רמאנסות, משוגעת על גבר עשיר אשר בז לה
ולאהבתה, ומנצל אותה לאורך כל הסרט. והכל מתרחש בביתי. פעמיים בשבוע. די!! אמרתי
לעצמי שזה לא יכול ללכת ככה. אני כבר אראה להם, למשליכי הנשים האלה! לפיכך, כתבתי
את הבלדה הפמיניסטית הזו, אשר חל בה היפוך תפקידים מושלם. אין בטקסט שלה, כמובן, קשר
וזיקה כלשהם לטקסט הרוסי של השיר הזה (שמו ברוסית: "רמאנסה על רומן").
עשרים וארבע השורות היו מונחות במגרתי (פה ושם
ראו אותן קוראים שקדניים). לפני שנים אחדות הוקלטה הבלדה הפמיניסטית הזו. רעיה
פירסט שרה ברגישות וביצוע קולי יפים מאוד, מאיר הוד עיבד ומלוה
בסינטסייזר שנשמע כתזמורת. התוצאה מרהיבה. בחיי. והאמינו לי שאני סבאלסבי של אנדרסטייטמנט.
בלדה פמיניסטית
לחן:
אנדריי פטרוב. מלים: יוסף חרמוני.
שרה: רעיה פירסט עיבוד וליווי: מאיר רז
אֶת הַשָעַר
פַּתַח בְּלֵיל-קַיִץ.
לא הִכַּרְתִי
אותו אָך לִבִּי
אָז פַּתַח
גָם אֶת דֶלֶת
הַבַּיִת
וַאֲנִי אַהַבְתִיו, וְהוא בִּי.
אֲחַר-כָּך, וְגוּפִי עוד
קורֵא לו,
הוּא לַחָש: "זֶה נִגְמַר, זֶה
הַיָה,
כִּי הַזְמָן
כְּמו נַהָר הוּא
זוֹרֵם לוֹ
ְוהַמָיִם שוטְפים
אֶל הַיָם".
הוא בַּשָעַר. כְּבר שֶמֶש
הֵאִירָה.
וַאֲנִי בַּמִיטָה, עֵירוֹמָה.
אֶת סוּסוֹ
הַלַבָן הוּא הִדְהִיר
אָז
וַאֲנִי מֵבִּיטָה, נִדְהַמָה.
עוד
אֶשְמַע אֶת קוֹלִי
הַקורֵא לו:
"בּוֹא, חֲזור, אוֹהַבְךָ לְעוֹלָם!"...
אָך
הַזְמָן, כְּמו נַהָר הוא זוֹרֵם לו
וְהַמָיִם
הולְכִים אֶל הַיָם
ובְלַיְלָה
בַּהִיר, טוהַר-שֶלֶג,
זְאֵבִים, וְיָרֵחַ מֵעַל.
אֶת
הַשָעַר פַּתָח שוּב
הַעֶלֶם.
עַל
הַדֶלֶת נַקָש, וְנַפָל.
לא פַּתָחְתִי. לִבִּי לא קוֹרֵא לוֹ,
וַאֲנִי בַּמִיטָה וְהוא
שָם.
כִּי הַזְמָן
כְּמו נַהָר הוא זוֹרֵם לו,
וְהַמָיִם הולְכִים אֶל
הַיָם.
רגע, אז למה עכשיו פתאום?
בגלל המונדיאל.
אֶההה... מה זה?
הנה מה זה: מאות אלפי (או אלפי, או אולי רק מאות)
נשים צעירות נראו מסתובבות בערי המונדיאל הרוסיות עם שחומים ומשוחררים מכל העולם,
שבאו עתה למסבאות הבירה של ערי רוסיה, לרגל הכדורגל. רבות מהן - כך רוטנים הבלונדינים הקשוחים
והשוביניסטים - אף חולקות יצוע עם שחומים
משוחררים שכאלה. ורוסיה כמרקחה. הגינויים השוביניסטיים ממלאים את האתרים הרוסיים,
ולעתים אף עפים אגרופים לפניהן היפות של הנטאשות והקטיות חובבות השחומים. שוביניזם
מול פמיניזם. כך קראתי בעיתון ובטלוויזיה.
אני מתייצב לצד היפות. למענן, אני שולף את הבלדה
הזו.
מלחין
השיר הוא אנדריי פטרוב. יבורך. תבורך פונומריובה הזמרת. תבורך גוזייבה השחקנית. ותבורך
רעיה פירסט ששרה כל כך יפה את "בלדה פמיניסטית" (שאיננו תרגום, כאמור),
ויבורך מאיר רז שעיבד ומלוה יפה כל כך.
רוצים להיות לא-חברים שלי?
זה קל מאוד: אל תגשו לאינטרנט לשמוע את הביצוע של
רעיה בליווי מאיר, לשיר "בלדה פמיניסטית". אל תאזינו לו בכתובת הזו:
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק