הבלוגר יוסף חרמוני חוזר, והוא חוזר להפעיל את בלוגו, "זה לא ככה".
אפשר להרגע
ולשבת.
ראשית, יבלוג
חרמוני מעט דברי הקדמה:
המקאמה שכאן,
"שנא ישראל", מופיעה בשני מדיומים:
האחד הוא בכתב
; השני הוא קריאתה, בקולו של הכותב. אשכרה!
המקאמה
"שנא ישראל" הופיעה לפני שנים אחדות, כמודעה ב"הארץ". מדוע
שוב חוזר ניגונה, אשר ישנם שיאמרו כי הוא עבש כמקלדתו של כותבה? התשובה היא פשוטה,
כשם שהיא כואבת:
הרלוואנטיות של המקאמה "שנא
ישראל" זועקת, פורמת וקורעת את התפרים שנטוו על הקרעים בשמיים, אותם שקרעו
תרועות השופרים ודמעות המתפללים ביום הכיפורים האחרון.
זוהי
רלוואנטיות רלוואנטית לחלוטין. רלוואנטיות רלוואנטית מתמיד.
אַסְטרוֹאִיד מִצְטַמֵחַ. מִתְנַפֵּחַ אַסְטְרוֹאִיד.
בְּיִשְֹרָאֵל, לֹא בְּמֶרְחַבֵי
מַעֲרֶכֶת הַשֶמֶש. וחגנו לו אִיד.
וְהוּא רַכוּב עַל גָבֵּנוּ, אֶצְבְּעוֹתָיו
בְּכִיסֵינוּ
וְהוּא שֹוֹנֵא אוֹתָנוּ וּבָז לָנוּ
וְהוּא נָחוּש וְעִיקֵש. וְהוּא הַקַנָאי שֶבִּמְהַרְסֵינוּ.
בוֹּז יָבוּז לנו, וְאֶל אַרְנָקֵינוּ
יַעַמִיק יַדָיִים
זה החרד מקול אשה; זה המרָתֵת, ירא-שדיים.
כָּתֵף בְּיַלְדַה עֶרְוה וְאָצְבַּע
בְּיַלְדָה עֶרְָוה וְיַלְדָה עֶרְוָה
וְעזָה כַּמָוֶת תַאָוָָה.
יִשְפּוֹך חֲָמתוֹ על הַחַיָלוֹת
אֲשֶר הוּא לא יְדַען
וּמַדִים בַּאִשָה עָרְוָה,
וּתְנוּ לוֹ וְיֵדַעָן
כּי הוּא לשָכְבָן אָבָה
כִי עזָה כַּמָוות תַאַוָה.
****************
"יימַח
שמָם הַצִיוֹנִיסְטֵים אָשֶר בְּנוֹתֵיהֶם עֶרְוָה וְקוֹלָן עֶרְוָה
וְכַסְפָּם לנוּ הוא וְעָזָה כַּמָוֶת
תַאֲוָה.
יִמַח שמָם הִציֹונִיסְטִים! נָאצים,
מְחַלְלֵי שַבָּת, עֶרֶב-רַב חֲסַר מִדּוֹת,
עגֲָלוֹת רֵיקוֹת, אוֹכְלֵי שפָנים,
בּוֹעַלֵי-נידוֹת.
שְמַע יִשְֹרָאֵל. שְמַע וֶאֱמור:
שְנא ישרוּאל! הַשִנְאָה
בְּלִבֵּנוּ, הַשִּנְאָה אַחָת!
שְֹנָא יִשְֹרוּאֵל אֶת הַחִילוֹנִים
וְאֶת הציונים
כולם, וּמִכֻּלָם חרוֹד
וּפְחָד!
חרוֹד וּשְֹנָא אֵת הַפְּרוּצוֹת
הַהֵן,
אֶת הַלִילִיוֹת אָשֶר זָנָב לַהֵן,
אַשֶר שְּדֵיהֵן זְקוּרים וּמַזְכִּירִים
הֵם לְךָ וּמַזְקִירִים הֵם לְךָ אֶת חוֹטְאֲךָ הַנימוֹל.
לִילִיוֹת אֲשֶר בָּאוֹת אֶלֵיךָ
בַּחֲלוֹם הַלָיְלָה שֶל הַיוֹם וְשֶל מַחָר וְשֶל אֶתְמוֹל.
שְּנָא אוֹתָן, יִשְֹרוּאֵל, וּשְֹנָא
את גבַרֵיהֵן אֲשֶר לֵילַם לֵילָן הוּא
כִּי אֲרוּרִים הֵם, נָאצִים נִמוֹלִים. טְפוּ! נִישְט פון אוּנְזערע, לֹא מִשֶלָנוּ".
***************
וַאֲנַחְנוּ, שְֹנוּאֵי-האַסְטרוֹאִיד,
המבוּזים וְהַנִסְחַטים והַנִדחַפים אֶל פִּי הַבּוֹר,
מְחַיְכִים. תחת שֶנִזְעַק: דָי לַהַבַנָה, דָי לַהַבְלַגָה! יָא,
ברעכען! כֵּן, לִשְבּוֹר!!
לא עוד ייכּוֹן גָבֵּנוּ לְפַרְגוֹל
יָהִיר, בּוֹזֶה, שּוֹנֵא,
הַשוֹאֵב אֶת אֲשֶר לָנוּ, וְגומֵעַ
וּבוֹלֵעַ וּמְגַהֵק וְלֹא מוֹתיר. וּמְקַלֵל וְּמְבַזֶה אותנו וּמְגַנֶה.
אַל דוֹמִי! קוּמוּ, נָשים וַאֲנָשִים, לִכְבוֹדֵנוּ הַדָרוּס
קָנֹא נְקַנֵא.
אַל נוֹסִיף לִתְחוב לָשוֹן. דַי
לָהּ! לֹא עוֹד לִיקוּק עמוֹק, לא עוד יוּחנָף!
קוּמוּ וְנִישָּא קוֹלֵנוּ.
ודיגלנו - שֶלִיבֵּנוּ כאֶגרוֹף חובקו - יוּנָף.
קוּמוּ, נָשִים וַאֲנָשִים, וְנַתְצוּ
אֶת פּוּחְלַץ אהבת ישראל ואֶת ה"אידישְקַייט" העַבֵש
אָשֶר כּוֹבְלִים אֶת יָדֵינוּ וְאוֹטְמים
אֶת עינֵינוּ - והַבָּיִת עוֹלֶה בַּאֵש.
לֹא שָלום בְּחֵילֵנוּ, לֹא שלוָה
בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, וְלֹא זוֹנוֹת בּנותֵינוּ.
וְעל כֵּן: שְֹנָא יִשְֹרָאֵל, שְֹנָא יִשְֹרָאֵל. תַעֲלֶה וְתִשְֹֹגֶה וְתִפְרַח ותבוֹרַך שִּנְאַתֵנוּ
אֶת הַשּוֹנְאִים וְהַמְטַנְפִים
וְהַמְבַזִים וּמְחַרְפִים מַעַרְכוֹתֵינוּ,
אֶת הַקָמִים עָלֵינוּ מִבַּיִת,
לְכַלוֹתֵנוּ.
הַרִימוּ רָאשֵיכֶם, שְלוֹמֵי-אֶמוּנֵי-יִשְֹרָאֵל
הַיוֹצֶרֶת, המתפרנסת, הַנְאוֹרָה.
קוּמוּ אל מול הִשוֹסִים אוֹתָהּ,
פּוֹשְטֵי דְמוּתָהּ, יוֹנְקֵי חִיוּתָהּ וּבְיָדָם הַתוֹרָה,
הַצָרִים עָל ישראל לְנַתֵץ תַוֵיהַ
וְלַעֲשּוֹתָה גוּש חוֹשֶך, טְרֵפָה כְּשֵרָה,
מִשְכַּן פִּיגּול קָדוֹש, בִּצְרוֹר
הַמֵתֵים צְרוּרָה.
שְֹנָא
יִשְֹרָאֵל אֶת הַשָמִיר וְאֶת הַשָיִת,
שְֹנָא יִשְֹרָאֵל אֶת הִצָבוֹֹעַ וְאֶת הַאָטָד
וְאֶת הַעָיִט,
שֶאִם לֹא כֵן, - בְּשֶל אֲהַבָת חִינָם יֵחָרֵב הַבָּיִת.
