לפני יותר מחמש
עשרה שנים כתבתי מכתב גלוי אל א', טייס חיל האויר.
א' נמנה נמנה על חותמי מכתב
הטייסים שהצהירו כי יסרבו לפקודה שתורה להם להפציץ יעד ובו אזרחים, כדי
"לחסל" - מינוח מתועב שעשה עלייה מעולם המינוחים המרכז
אירופי המתועב - טרוריסט מבוקש.
שכחתי את המכתב הגלוי הזה, אשר איני זוכר היכן
פורסם ואם פורסם. א', הטייס הסרבן, הודח משירותו כטייס מילואים בחיל האוויר, והוא
מציית כעת - סמולן יפה-נפש שכמותו -
לשבועת היפוקרטס. צייתנות בוגדנית היא זו, כיון שיש בה סירוב לפקודתו של
הרמב"ם, האוסרת על הצלת גויים ממות. אוי, א' שלי, מחמל לבבי, למה אינך גבר,
כמו הברוך ההוא, הרופא והעוזי ממערת המכפלה.
למרבה האסון, תוכן המכתב
רלבנטי גם כעת. הוא יהיה כזה גם מחר. ומחרתיים, איה"ש, יהיה רלבנטי כפליים.
אמן, כן יהי משהו.
----------------------------------------------------------------------------------------
מכתב גלוי אל
א', טייס בוגד
30.9.2003
אוי, א', אהוב נפשי. כבן אתה לי, טייס בוגד
שלי, מחמל נפשי.
הרמן גרינג, יודע
אתה, היה "אַס", טייס גרמני מצטיין ומפורסם במלחמת העולם הראשונה. לימים היה אחד מראשי המשטר הנאצי.
אנטואן דה סן-אכזופרי,
אתה יודע, היה טייס צרפתי במלחמת העולם השנייה. לימים רכש לו שם עולם כסופר שכתב
את "הנסיך הקטן".
אז מה?
אז ככה.
בפני טייסים בצבא, כמו בפני כל אחד אחר,
מזמנים החיים עשרות ומאות צמתי-חיים אשר בהם נדרשים הם להפעיל שיקול-דעת, אחראיות,
מצפון ולב.
יכול אדם להיות טייס גרינג. יכול אדם להיות
שרברב גרינג. ויכול אדם להיות שרברב או
טייס בן-דמותו של סן אכזופרי.
אתם, א' אהובי, אתה ועמיתיך, הטייסים חותמי
מכתב הסרוב, צבעתם את דמות הטייס והשרברב הישראלי בגוונים סן-אכזופריים מובהקים.
זאת, בשעה שגנגרנת-גרינג פושה - בהחבא ובגלוי
- בחברה הישראלית.
אני
מניח שהלוקים בתסמונת גרינג לא הגיעו עדיין לחיל-האויר. עדיין לא הגיעו לשם משליכי
השיכורים המאמינים כי רצוי להשליך פצצות גרעין ולהכחיד עמים, כשם שהופצצו ערים והוכחדו עמים בידי מטוסיו
ואנשיו של גרינג; רצוי להשליך כי אלוהים איתנו, וישראל מעל לכל, ומי שאיננו יהודי
איננו בחזקת בן-אדם.
אבל הם עוד יגיעו לקוק-פיט של המדינה שלנו.
הם כבר בקידמת המטוס. אלא אם כן תיעצר
זחילתה של ישראל אל עבר קידוש הכוח, אל הפיכתו למטרה, אל ראיית המלחמה כביטוי
הנעלה לקיומו של העם, אל הרטט והריגוש הַאֶפִי-איתמיים למראה שורת חיילים עמוסי
ציוד לחימה, ביוצאם אל הקרב.
הנגועים בתסמונת-גרינג יגיעו גם אל סרבלי
הטייס, אלא אם נחדל להסניף את קידושם של אדמה ומרחב-מחיה; הם יֵשבו בקוק-פיט של האֶף-15
והאפאצ'י, אלא אם נקיא מהשיח הציבורי החוקי, ונוקיע בפומבי, את שלילת אנושיותו של
ה"גוי", את הפיכתו למשהו שהוא פחות מאדם, אונטר-מענטש, שלילה ששותפים לה
רבים ורעים, כשהם מסתמכים על "יד חזקה" כזו או אחרת.
הרשה לי, א', אהוב נפשי, להניח כי מכתבכם הוא
ניסיון להשמיע זעקה: "עם-ישראל, אייכָּה? לאן מוליכים אותך, מסומם שנאה
ואימה?"
טוב, אז הופעתם עטויי-סרבל. נו, אז מה?
ומופז, המגלגל עיניו לשמיים ומתריע על השימוש שעשיתם בסרבל, האם הוא לא הכניס
לבלנדר-התודעה הציבורית את מָדֵי הרב-אלוף שלו ומהל את החאקי שלהם בחליפת שר
הביטחון, תוך איגוף בלתי חוקי או חוקי למחצה או לרביע של חוק הצינון, ותוך יריקה
חצופה על רוח החוק הזה, הלא היא ההפרדה בין מדים לפוליטיקה?
והרמטכ"ל, רב-אלוף יעלון, האם אין הוא
משמיע הצהרות שרק קובעי-מדיניות אמורים להשמיען?
"בוגדים!", מטיח בכם ח"כ
אלדד. וח"כ שטייניץ מעלה אתכם למדרגת פּוּטשיסטים הקמים על הדמוקרטיה לכלותה.
דומה שהימין - המקדֵש כל האחזות בלתי-שפויה ובלתי-חוקית בעליל - נבהל
מהישמעות קולות של אי-הסכמה בעליל ליטול חלק בהורה-האחזות הזו, טרופת-הקדושה, הנרקדת
על כל גבעה ותחת כל עץ רענן בעליל; האחזות המבזה בעליל כל חוק שבשמו מעליל הימין
עליכם ומכנה אתכם בוגדים ומחוללי פוטש.
א', מחמל-עיני, לא צידקתו של סיכול ממוקד
כזה או אחר היא העומדת כעת על הפרק. סיכולו הבלתי-ממוקד, המתמשך, של המפעל הציוני,
נפילתו לידי לוקים בְּאש קדושה ולידי משליכי-שיכורים ציניים, הלומי-אלכוהול
לאומני, - זהו לב העניין. אתה ועמיתיך הִנַחתם
אצבע מדוייקת; לחצתם על המורסה.
השאלה כעת היא מה דמות תהיה למדינה,
ולצבאה האמור להגן עליה, אם אתה, א' אהובי, אתה ושאר ה'בוגדים' האלה, ה'קושרים'
האלה, תנתקו את עצמכם מהזדהות אתה, ואחר-כך גם מהחיים בתוכה.
אני פוחד, א', מחמל-נפשי. אני פוחד פן לא ירחק היום, וגל גדול של סלידה
מהפאשיזציה, הגרינגיזציה והחומייניזציה של מדינת-היהודים יביא לנטישתה על-ידי
רבים, רבים.
והנוטשים יהיו מלח-הארץ, פפריקת הארץ,
כורכום הארץ, מצפונה השפוי, הצעיר, היוזם, המוביל, הנושא בעול הכלכלי, הצבאי,
הרוחני והמדעי של מדינת ישראל. כן, אלו הן האליטות. אותן שמשליכי השיכורים, מוכרי
המים הקדושים, אוהבים כל-כך לשנוא.
על-כן, א' אהובי, הישאר שם, בקוקפיט של הסירוב להסכים, הסירוב להשלים עם כל
המתכער בנו. המשך והֶיֶה יפה-נפש, אציל-נפש, כשם שאתה יפה-תואר.
אל תשעה למגדפים. שמור עלינו.
