פֶּסָח: חָג הַחֵרוּת
הַחֵרוּת וְהַחוֹבָה:
לִכְבּוֹש וּלְהַשְמִיד
או:
מִמְשוּעְבָּדִים
לִמְשַעֲבְּדִים וְ...
וּבְכֵן... אְהְמ...
מַשְמִידִים, נוּ...
בראשון של פסח השתא, הגיעתני בשורה מבית מדרשם
של יהודים. יהודים טובים, יקירים. בראש
בית המדרש היקר הזה ניצב לו הרהגמ"מ (הרב הגדול משהו-משהו) אלי סדן.
הרהגמ"מ סדן הוא ראש ישיבת "בני דויד - עֵלִי"
שבישוב שומרון שבארץ ישראל המערבית השלמה[1].
והפעם, מהי הבשורה מבית מדרשו של הרהגמ"מ
אלי סדן, חתן פרס ישראל תשע"ו, 2016? זוהי בשורתו של הרב אליעזר
קשתיאל, ראש הישיבה לבוגרי צבא שליד המכינה הקד"צית "בני דויד - עֵלִי" של הרהגמ"מ סדן. הרב קשתיאל נושא את דבריו בשיעור מוקלט ומשודר באתר הרשמי של הישיבה בעלי,
שהיא ראשונת המכינות הקדצי"ות, וגאוות הציונות הדתית.
ומהי בשורתו של הרב קשתיאל?
פשיטא: נאום סינגור נלהב על העבדות כמוסד
שיש לחזור ולהנהיגו.
בין היתר אומר הרב בשיעור המוקלט ומשודר,
כאמור, באתר הרשמי של הישיבה (ההדגשות הן שלי.י.ח.):
"עצם
חוק העבדות הוא חוק טבעי בבני-אדם. אמר הרב (קוק), שזה הטבע. הטבע של המין האנושי
– שיש עבדים. (...) עבדות חוקית או עבדות טבעית, תמיד יהיו עבדים ותמיד יהיו
אדונים (...) יש עבדים בעולם, אבל דווקא בגלל שהם עבדים, צריך לדאוג להם. זה
עבדים שלי, זה נכס שלי. זה השולחן שלי, וזה הכיסא שלי וזה המכונית שלי, וזה העבד
שלי. צריך לדאוג לו, שלא יתקלקל. המטרה
של העבדות, להגן על העובד החלש מפני מעסיק רשע. איך? הוא הופך להיות רכוש, וכרכוש
הוא מוגן. (צריך) להביא אותו למצב של ביטחון-רכוש (...) טוב, בעזרת השם זה יחזור (...) עשרה
אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי, לאמור "אלכה עימכם" (...) הגמרא
אומרת שמי שמדקדק במצוָת ציצית, יהיו לו אלפי עבדים. כך אומרת הגמרא. שישרתו
אותו. אלפי עבדים. מה זאת אומרת? הם ירצו, הגויים, להיות עבדים שלנו. הם יריבו,
להיות עבדים (...) זה כדאי, להיות עבד של יהודי. זה מאוד כדאי. אתה שותף
לפרוייקטים חשובים, דברים גדולים, והוא [האדון היהודי] דואג לך כמו שצריך. הכי
טוב להיות עבד של יהודי. הם שמחים להיות עבדים. הם רוצים להיות עבדים.
הרי לנו חג החרות. החרות לשעבּד.
-------------------------------------------
אבל סנוקרת מתועבת זו ברעיון החירות-מעבדות, איננה
אלא נספח קטן לתוויו הדָמִיים של חג החירות ולקוויו סותרי-החירות של סיפור חג
החירות, החג אשר כאלפיים שנה לפחות אנחנו מסלפים ומעוותים את משמעותו האמיתית.
זו - הבו
נסיר תבלול מעינינו, - איננה חרות. הבו נאמר בקול שקט, שקול, עצוב,
דומע:
א. החֵרות
אשר זכו בה אבותינו היתה, לאמיתו של דבר, חירות לדבר-השמדה.
אנחנו, הומניסטים שכמותנו, עוצרים את מהלך
התייחסותנו ליציאת מצרים בַּרגע שבו זכו אבותינו בַּחֵרות. העובדה שסמוך ליציאתם הטיל עליהם רבש"ע חובת כיבוש ועבודת קודש
של ג'נוסייד חד-משמעי, מוקפד וקנאי, מוסטת מדעתנו ואינה פוצעת את ליבנו.
מניין האלסטיות הזו של מצפוננו? אחר הכל, עבודת
הקודש של הג'נוסייד, - זו שכבר במדבר
היו בני ישראל מחוייבים להחילה על עמלק, ואחר כך נצטוו להרחיבה על כל שבעת עממי כנען - היא סתירה,מניה-וביה, לרעיון החירות.
חובת הכיבוש, ועימה שיעבודם המינורי של כמה
מאות שואבי מים וחוטבי עצים, ועימן חובת השמדתם כל שאר יושבי כנען בהקף ובתחולה
ג'נוסיידיים, כל אלה אינם אלא הפכים מושלמים לבשורת חירות כלשהי.
לא ייפלא, איפוא, כי לפני הפסח, באביב
תשע"ט, כאשר קירקוש הגעלת הכלים מתחרה בניחוח המצה השמורה, נפשו של הרב
קשתיאל עורגת למילוי הבטחתה של הגמרא. דהיינו, ליבו היהודי החם כמֵהַ לצירופם של
אלפי עבדים, גויים, לרשימת הרכוש של כל אחד ממיליון היהודים "המדקדקים במצוות
ציצית".
[ הבו
נאמר כי ישנם בימינו לפחות מיליון גוברין יהודאין המקפידים במצוות ציצית. הבו נלחש
כי לכל מקפידָן שכזה יונפק עדר עבדים אנושי, רכוש יקר, של אלפיים עבדים לפחות. הרי
לכם עדרים-עדרים של גויים עָבָדים. דהיינו, לפחות שני מיליארד חפָצים מדַבְּרים,
רכוש שיש לשמור עליו לבל יתקלקל. ואללה, חתיכת אחריות! ].
ב. חג הפסח הוא חג דמים. שיאו
של הפסח המקורי היה שחיטת שה. אין שה? יש כבש. אפשר גם עז. משקופי בתיהם של העברים
נצבעו אדום, דם הצאן. ומעבר לכך, אומרים חז"ל, דמה של המילה שמלו עצמם
אבותינו במצרים, נמהל בדם הצאן השחוטות, ורק בזכות שנמהל דם הצאן בדם המילה, זכתה
עדתו של משה להגיע לארץ כנען. ודוק: לא היתה זו סתם מילה, אלא חיתוך העורלה
ובעקבותיה פריעה, תלישת רקמת עור עדינה המכאיבה לתינוק פי כמה.
והמילה+פריעה היא חובה לכל בית יהודי שאיננו מחפף. ואללה. באמת? אוהו! אמת ואבוהא.
הא כיצד? וזאת, לשם מה? פשיטא: הרי גם המוסלמים מלים את בניהם, ובזכות מילה זו זכו
הם בארץ ישראל. אלא שאין משלימים הם את המעשה המקודש, ולא פורעים. דהיינו, אין הם קורעים בציפרני הבהונות את מרקם העור העדין מאוד
שעל עטרת אברו של הילד. בשל כך איבדו הם את הארץ הקדושה, וחזרנו אנחנו, - רדופי פַּרְעֹה, פורעי הפריעה כהלכתה - וזכינו בה.
עוד זה מנטף וזה בא ומושלך על העם: במעמד הר-סיני,
שבעה שבועות לאחר היציאה משיעבוד, כאשר קיבלו עליהם העם את התורה, שחט משה
תריסר פרים והיזה את דמם על כל העם.
ג. וזה עוד לא הכל, נלחשש כעת:
הבטחנו דמים? הרי הם: חז"ל מפרשים כך את
"וחמֻשים יצאו בני ישראל ממצרים": חמשים מלשון חמישית. דהיינו, רק
חמישית יצאה מארץ היאור. ארבע חמישיות של העם, שמונים האחוזים החוטאים, ערב-רב
מתועב, נשמדו במהלך עשר המכות. מגיע להם.
נערוך כעת חשבון פשוט: שש מאות אלף רגלי מנו יוצאי מצרים. אך מספר זה מתאר רק את הגברים
החמושים. משמע, העם היוצא את מצרים מנה
כשניים וחצי מיליון נפשות (הכפילו בארבע: נשים וילדים אינם כלולים במניין יוצאי
מצרים). מכאן, שארבע חמישיות העם, שנספו במצרים בשואה-טרם-יציאת-מצרים, מנו כעשרה
מיליון נפשות. בהם כשלושה עד חמישה מיליון ילדים.
אלא מאי? גם שואה זו אינה מרשימה די הצורך.
ישנם הגורסים (גם רבנים מאירי-סבר בני ימינו) כי "וחמֻשים יצאו" פירושו
כי רק אחד חלקי חמישים יצאו ממצרים. דהיינו, 98% מן העם נכחדו
בשואת-טרם-היציאה-ממצרים. הוציאו את הסלולריים והקלידו: אם 2.5 מיליון הם שני
אחוז, הרי כל מניין כל העברים במצרים הגיע לכדי 100.000.000. בערך. ועל פי
חז"ל כמעט כולם נספו שם. כלומר, כמאה
מיליון צאצאי יעקב נספו שם, בשואה ההיא במצרים. כך גורסים חכמים, רבנים. גם כעת.
[ועדיין לא איזכרנו את הקריאה לרבש"ע
להזיז עניינים ולהשמיד מיליארדים, זו שאנו תורעים במהלך סדר הפסח; זו הידועה בשמה
הנוזלי; זו שהכמיהה להשמדה מנטפת מכל שורותיה הקצרות: "שפוך חמתך"]
----------------------------------------------------
ועתה נחזור ונרים קולנו, נחזור ונשנה, והגדנו
לבנותינו ולבנינו:
חג הפסח הוא חג הדמים והשיעבוד.
את היציאה משיעבוד מצרים הקדים מעש
ג'נוסיידי אלוהי בארץ היאור. כאמור, מדברי רבנים עולה כי
לא רק מצרים, אלא גם שמונה מיליון בני-ישראל, או אולי תשעים ושמונה מיליון מהם,
נספו בג'נוסייד האלוהי שקדם ליציאת מצרים.
אלא שבעקבות היציאה הזאת לחֵרות, בא
ג'נוסייד קנאי ומוקפד ככל האפשר, מעשה ידיהם של בני החורין הטריים, בסיני ובכנען. הדברים
ידועים. כלומר, העורבא-פרח הזה ידוע. אך לא ניתן ליטול מהמעשייה המרתקת הזאת רק את
חלקה המואר בזרקור-היקרות של יציאה משיעבוד לחרות, תוך שאנו משליכים את אשר קדם לו
ואת אשר בא בעקבותיו, המגיה סביבו את אופל הג'נוסייד.
מה היה מספר המצרים המושמדים ביד האלוהים, על
פי הסיפור התנ"כי? המיתוס הזה מדווח לנו כי העבדים העברים שהיו ליוצאי מצרים,
מנו כשניים וחצי מיליון. מכאן, שהמצרים - לפחות פי עשרה ממספר עבדיהם הממוקמים
במזרח הדלתא של הנילוס בלבד - מנו לפחות עשרים-שלושים מיליון. ואם ניקח כבסיס
חישוב את גירסת אחדים מחז"ל, אשר ממנה נובע כי מספר בני ישראל במצרים היה כשמונה
מיליון, או תשעים ושמונה מיליון על פי הגירסה מרחיקת-הלכת, הרי שמספרם של המצרים
היה שמונים מיליון או כמעט מיליארד, בהתאמה. מהם נספו - בכורות בלבד, ללא התחשב בשאר המכות - עשרה
אחוז (ניתן להניח כי זהו שיעורם הממוצע של בכורים זכרים משפחה), דהיינו: כעשרה
מיליון או מאה מיליון בנים בכורים נספו במכת בכורות. זהו סיפור על הג'נוסייד הגדול
ביותר במיתולוגיה הקרויה תנ"ך, ובהמשכיו שבע"פ, מאז המבול. אם נוסיף
לשיא גינס הזה את מספר המושמדים העבריים החוטאים במצרים, על פי הגירסה המרחיקה-קטל,
הרי שהמספר עשוי להגיע אף למאתיים מיליון. ואללה, אלוהים הוא גדול. באמת. אחד
אלוהינו.
נו,
ואחר כך, כידוע, נצטוו בני-החורין החדשים
להשמיד את כל העמלקים בסיני ואת כל שבעת עממי ארץ כנען. כאן, - לא
אלוהים. לא-לא. יד בני החורין היתה במעש. המספָּרים
כאן קטנים יותר. לא כך הזוועה. השמדה היא השמדה.
גם
אם לא הושלמה המלאכה ועלינו להשלימה: גם עמלקים וגם צאצאי עממי כנען אמורים עדיין להיות
מושמדים על ידינו. שאלו את הרבנים הרבים הגורסים כך ומטיפים לכך. היום. כאן.
בדמוקרטיה היחידה במזה"ת, עאלק. כן, עאלק. כיון שדמוקרטיה שבה מותר להטיף
להשמדת עם ואף עמים, איננה דמוקרטיה.
- - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - -
סיפורה השלם של יציאת אבותינו ממצרים,
איננו נושא בכנפיו חירות של אמת. סדר הפסח, על כן, הוא לעג לרש, יריקה בפניהם של
החירות והחופש וערך האדם וחייו. יריקה בת אלפי שנים.
ומלוא הלוגמיים כיח-ההטפה-לעבדות שתרם
זה עתה הרב קשתיאל, אינם אלא רקיקה זניחת-ממדים, סלע קיומנו קטן, אל מול הררי
קיומנו הג'נוסיידיים העתיקים, אשר מהווים עדיין קווים מנחים לראיית העולם של חלקים
גדולים מִבְּני העם הנבחר.
[1] רבניה של ישיבה זו מנפיקים לא אחת זוועות צרופות, טרפות-למהדרין,
בשיעוריהם המוקלטים ומשודרים באתר הישיבה. את אחד מהם, הרב יוסף קלנר, ניתן
לראות ולשמוע אומר בשיעור מוקלט ורשמי של הישיבה הזו כי מי שאינם שומרים מצוות
הם בוגדים. וככאלה, דינם הוא העונש האולטימטיבי: כדור בראש. כך. [לא מאמינים?
הקישו בגוגל: הרב יוסף קלנר. כדור בראש].
