המלים הקשות מאוד המופיעות כאן למטה, הופיעו - כמעט כנתינתן כאן - בבלוג הזה לפני כחודשיים-שלושה. הן לא נולדו אז.
גילן הוא כעשר שנים. אז הן הופיעו כמודעה ב"הארץ". הרלבנטיות שלו מצווחת גם כיום כצפירתם של אמבולנסים. אלא שאם בעבר הקרוב היתה
זו צפירתו של אמבולנס של מד"א, היום הקריאה הצרחנית הזו היא זו של נט"ן, ניידת טיפול נמרץ.
אינני חכם הרואה את הנולד, אך לעתים חכמת-המשוגע היא האמת. להלן, חרוזי חוכמתו המוגבלת של חכם-לפני-מעשה.
אַסְטרוֹאִיד מִצְטַמֵחַ. מִתְנַפֵּחַ אַסְטְרוֹאִיד.
בְּיִשְֹרָאֵל, לֹא בְּמֶרְחַבֵי מַעֲרֶכֶת הַשֶמֶש: חַרֵדוֹאִיד.
וְהוּא רַכוּב עַל גָבֵּנוּ, אֶצְבְּעוֹתָיו בְּכִיסֵינוּ
וְהוּא שֹוֹנֵא אוֹתָנוּ וּבָז לָנוּ וְהוּא נָחוּש וְעִיקֵש. וְהוּא הַקַנָאי שֶבִּמְהַרְסֵינוּ.
בוֹּז יָבוּז לנו, וְאֶל אַרְנָקֵינוּ יַעַמִיק יַדָיִים
זֶה הַחָרֵדוֹאִיד, ירֵא-שַדָיִם.
כָּתֵף בְּיַלְדַה עֶרְוה וְאָצְבַּע בְּיַלְדָה עֶרְָוה וְיַלְדָה עֶרְוָה וְעזָה כַּמָוֶת תַאָוָָה
והוא אורר אותנו, ושואב; ידיו בכיסינו ופיו מבוע-תועבה
והוא שואב את אשר לנו, יונק ושואב ומחרף
ושואב ויונק ומקלל ומגדף.
ואין שמחה כשמחת בית-השואבה:
"יימַח שמָם הַצִיוֹנִיסְטֵים אָשֶר בְּנוֹתֵיהֶם עֶרְוָה וְקוֹלָן עֶרְוָה
וְכַסְפָּם לנוּ הוא וְעָזָה כַּמָוֶת תַאֲוָה.
יִמַח שמָם הִציֹונִיסְטִים! נָאצים, מְחַלְלֵי שַבָּת, עֶרֶב-רַב חֲסַר מִדּוֹת,
עגֲָלוֹת רֵיקוֹת, אוֹכְלֵי שפָנים, בּוֹעַלֵי-נידוֹת.
שְמַע יִשְֹרָאֵל, וֶאֱמור: שְֹנָא ישראל! הַשִנְאָה בְּלִבֵּנוּ, הַשִּנְאָה אַחָת!
שְֹנָא יִשְֹראֵל אֶת הַגוֹיִים וְאֶת הַחִילוֹנִים וְאֶת הַדָתִיִים. וּמִכֻּלָם פְּחָד".
וַאֲנַחְנוּ, שְֹנוּאֵי החַרֵדוֹאִיד, המבוּזים וְהַנִסְחַטים והַנִדחַפים אֶל פִּי הַבּוֹר,
מְחַיְכִים. תחת שֶנִזְעַק:
דָי לַהַבַנָה, דָי לַהַבְלַגָה! יָא, ברעכן! כֵּן, לִשְבּוֹר!!
לא עוד ייכּוֹן גָבֵּנוּ לְפַרְגוֹל יָהִיר, בּוֹזֶה, שוֹנֵא,
הַשוֹאֵב אֶת אֲשֶר לָנוּ וְגומֵעַ וּבוֹלֵעַ וּמְגַהֵק
וְלֹא מוֹתיר וּמְקַלֵל וְּמְבַזֶה וּמְגַנֶה.
אַל דוֹמִי! קוּמוּ, נָשים וַאֲנָשִים, לִכְבוֹדֵנוּ הַדָרוּס קָנֹא נְקַנֵא.
קוּמוּ וְנִישא קוֹלֵנוּ,
קוּמוּ, נָשִים וַאֲנָשִים, וְנַתְצוּ אֶת פּוּחְלַץ אהבת ישראל ואֶת ה"אידישְקַייט" העַבֵש, אָשֶר כּוֹבְלִים אֶת יָדֵינוּ וְאוֹטְמים אֶת עינֵינוּ מִלִרְאוֹת
כּי הַבָּיִת עוֹלֶה בַּאֵש.
ולֹא שָלום בְּחֵילֵנוּ וְלֹא שלוָה בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ.
וְלֹא זוֹנוֹת בּנותֵינוּ.
וְעל כֵּן: שְֹנָא יִשְֹרָאֵל, שְֹנָא יִשְֹרָאֵל!
תַעֲלֶה וְתִשְֹֹגֶה וְתִפְרַח וְּתבוֹרַך שִּנְאַתֵנוּ
אֶת הַשּוֹנְאִים וְהַמְטַנְפִים וְהַמְבַזִים וּמְחַרְפִים מַעַרְכוֹתֵינוּ,
אֶת הֵקָמִים עָלֵינוּ מִבַּיִת, לְכַלוֹתֵנוּ.
הַרִימוּ רָאשֵיכֶם, שְלוֹמֵי-אֶמוּנֵי-יִשְֹרָאֵל הַיוֹצֶרֶת, החַיָה, הַנְאוֹרָה.
קוּמוּ עָל הִשוֹסִים אוֹתָהּ, פּוֹשְטֵי דְמוּתָהּ, יוֹנְקֵי חִיוּתָהּ וּבְיָדָם הַתוֹרָה,
הַצָרִים עָלֵיהַ לַעֲשּוֹתָה גוּש חוֹשֶך, מִשְכַּן פִּיגּול קָדוֹש, טְרֵפָה כְּשֵרָה.
בִּצְרוֹר הַמֵתֵים צְרוּרָה.
שְֹנָא יִשְֹרָאֵל אֶת הַשָמִיר וְאֶת הַשָיִת,
שְֹנָא יִשְֹרָאֵל אֶת הִצָבוֹֹעַ וְאֶת הַאָטָד וְאֶת הַעָיִט,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה