זה לא ככה

גרמנית, שפת  אמי    /   יוסף  חרמוני

לפני אחת-עשרה שנה, באחד מביקוריה בישראל, הוזמנה קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לנאום בכנסת. מרקל, כידוע לכל חמישים גווני הכחול-לבן-חום-ירוק-אפור של הכנסת, היא ידידת-אמת של ישראל. מרקל הוכיחה ומוכיחה את יחסה האישי המיוחד למדינת קרבנותיו של דור הוריה.

  כוונתה של אנגלה מרקל, קאנצלרית  גרמניה, לנאום  בכנסת  בשפת  אמה, עוררה  אז, לפני עשור, את האינפנטי והחושב מהבטן, הקפריזי, בחמישה ח"כים, ממפלגות העבודה, הליכוד, והדתיים לאומיים. אני נוטה להניח כי בניגוד לאשר נטען כלפי מחרימי הנואמת בכנסת, הודעתם כי הם ייעדרו מישיבת הכנסת ההיא לא היתה מעש פופוליסטי, אלא נבע מעמקי ליבם. לפחות שניים מהם הינם בנים לניצולי שואה. אלא שאת הסוגייה הרגשית הזו יש לבחון באורם של היגיון וחשיבה שקולה ורגועה אודות טומאתה או קדושתה של שפה. כל שפה שהיא.

   מי שהיה אז ח"כ אריה אלדד, מהמצהירים על העדרותם מישיבת הכנסת ההיא, אמר כדברים האלה: "אני  לא  יכול   לשמוע  גרמנית  במליאת  הכנסת. זו  השפה  שבה  רצחו  את  סבא  וסבתא  שלי". עמיתיו להחרמה הביאו הנמקות דומות להחרמתם המנומסת (הם לא יצאו מאולם המליאה, אלא נמנעו מלהיכנס אליו).

   על כך נראה לי כי יש לומר:

           לא בגרמנית רצחו הנאצים את היהודים. הרציחה ההמונית הזו נעשתה בתאי גאזים, ברובים, בסכינים ואקדחים, במשאיות חנק, בטיבוע בביצות ונהרות, בהרעבה ובעוד אלף ואחת דרכי המתה, מקובלות ושאינן כאלה. השפה הגרמנית לא המיתה איש. מרביתם הגדולה של מבצעיה דיברו  בה. נקודה. אך גרמנית היתה גם שפתם של כחצי מיליון מהנרצחים היהודיים.

           אזכיר  לקוראים את שאריה אלדד יודע טוב ממני ומהם:  אביו, ישראל שייב-אלדד, היה  מתרגמו  העיקרי  של  הפילוסוף הגרמני ניטשה לעברית, וקידם  את  הכרות  הקורא  הישראלי  עם  כתביו  ורעיונותיו. האם  כתבי  ניטשה  והפילוסופיה  שלו  -  שיש  טוענים  כי  היתה  להם  השפעה  לא מבוטלת על  היטלר  -  פסולים  בשל  שנֶהרו  ונולדו  בגרמנית?

   אולם, מעבר  לכך, אני  שומר  לעצמי  את  הזכות  לטעון  כי  הגרמנית, זו  שהיטלר  וגבלס  הפליאו לטמטם  ולטמא  בה  את  לב  מאזיניהם,  היא  לשונו  של  היינה, ששירו  "לורליי", כך  טוענים  במשפחת  אמי,  נכתב  על  אהבתו  לאמילי, סבת  סבתה  של  אמי.  ומעבר  לכך:  הגרמנית  היתה  השפה  שבה  לעו  שפתיה  של  אמי  התינוקת. ובערוב  יומה  מלמלה  בכבדות  את  המלים  בשפתם  של  רוצחי  סבו וסבתו  של  ח"כ  אלדד:  'איש  קאן נישט  מר', אני  לא  יכולה  יותר. וגם  אבי, שהיה יליד ברלין, שנא  את  הנאצים  בגרמנית.  ואביו  אהב  את  שתי  נשותיו, בזו אחר זו, בגרמנית, ושר  בגרמנית,  ונרצח  בטרייזנשטאט  כשבשפה  הזו  הוא  ממלמל  את  מילותיו  האחרונות. 

  בלב  ברלין  היה  מצוי  בית  זקנים  יהודי. משום  מה  נפקדו שוכניו מרשימות  השיגור להשמדה, ורבים מהם שרדו את  המלחמה. גרמנים, הם שסיפקו  להם  את מחסורם.  ומעשה  ההצלה  המתמשך  הזה  התנהל  בגרמנית, בין שתי שיני הארס של הצפע המנואץ. 

-        נו, אז  מה?

      -   אז  כלום. 

      -   מדוע?

      -  כיון ששפה  איננה  אלא  מדיום. מדיום ותו-לא. רק  מי  שסבור  כי  יש  קדוּשה  באותיות  ובהברות, עשוי  להניח  כי  ישנה  בהן  גם  טומאה.

השפה, כמיכלי-פח, איננה  אלא  כלי  להעביר  בו  דברים.

השפה הופכת  פעילות  מוחית  למסרים  מילוליים  ומעבירה  אותם  לזולת.

מיכל-הפח  אף  הוא  משמש  להעברת  דברים  ממקום  למקום. 

השפה  מעבירה  הוראות  להשמדת-עם  והיא מעבירה  גם מסרי  אהבה  ונדיבות  מרהיבי  לב.

מיכל-פח  מכיל  אבקת  חלב  המצילה  ילדים  רעבים, והוא  מכיל  גם  ציקלון  בֶּה, אבקה ההופכת לגאז אשר קוטל חרקים ויהודים. 

שפות, כקופסאות פח, אין  בהן  קדושה  ואין  בהן  טומאה. 

  לא  לשווא  קרויה  העברית  שפת-קודש  ולא  שפה  קדושה.  אני  בוחר  לראות    בצירוף  הסמיכות  הזה, שפת-קודש, אות  לכך  שבשפה זו  הועברו  רעיונות-קודש, שכל  הרוצה  יראה  בהם  דברי  אלוהים  חיים. אך  השפה  העברית, אותן  עשרים  ושתיים  אותיות  בצורתן  הנכתבת  או  הנהגית, יצרה  ויוצרת  מדי  יום  אין  ספור  ביטויי  טומאה, גידופים  וחרפות  שהן  צחנה  לעין, לאוזן  וללב. ומועברים  בה  מסרים  רעיוניים  והוראות  פעולה  שהם  זילות של ערכים  אנושיים  וזילות חיי  האדם. האם, למשל, ישנה  קדושה בדברי רבי  אליעזר, שאמר כבר לפני אלפיים שנה כי את היהודים  הפשוטים ('עם  הארץ') יש  לשחוט  כחזירים, ודווקא  ביום  כיפור  החל  בשבת? האם ישנה קדושה בקביעתם של רבנים מישיבת בני-דויד כי יש לייחל לשובה של העבדות, הגויים רוצים להיות עבדי היהודים וכי היטלר צדק וכי ישנם גזעים נחותים? האם ישנה קדושה בקיתונות של טינופת כזו, גזענות משמידנית, טינופת קצוצת-שפם אשר בלוריתה מרוחה על מצחה באלכסון?

   אין השפה העברית קדושה ואין השפה הגרמנית טמאה.

אמירות, בכל שפות העולם, הן הטמאות, הן אשר עשויות להיות טרֵפות-למהדרין.

וכל השפות שבעולם עשויות גם להפיק אמירות טהורות והמרוממות אדם.

    וכדאי  לזכור גם את זאת:  שפת-האם  של  סבו  וסבתו  של  ח"כ  כנסת  אלדד  היתה  גרמנית, אף  אם  היתה  זו  הגרמנית  של  היהודים: אידיש.