זה לא ככה

יוסף חרמוני

בלתי-יהודים בעליל

בשל סיבות כאלה ואחרות, העם היהודי נפלג לשניים במהלך המאה התשע-עשרה והמאה העשרים. חלקו היהודי של העם היהודי הוא זה הגאוני, הנושא את לפיד הקידמה והמחשבה והאנושיות של האנושות. חלק זה של עמנו - והוא עדיין רובו של עמנו - הוא החלק ההומני, האחראי בין השאר לכ-20% מפרסי הנובל. הבו נאמר דבר-אמת מבלי ללקות בגאוותנות יתר, אלא בעודנו קדים, מרכינים ראש אל מול מאות אלפי המוחות היהודיים שתרמו ותורמים לאנושות כולה את אונו הרוחני של עם-הספר. האון הרוחני הזה גובש והושחז תוך רכינה שקדנית בבתי מדרש על ספרי התלמוד, אך הוא הפכם לכנפיים שהביאוהו למקומו דהיום. הבו נאמר הלל צנוע ומודע לאמיתו: חלקו היהודי של העם היהודי - מעבר לסטטיסטיקה הנוֹבֶּלִית שומֶטת הלסת - הוא מולידו של נתח ענק מהעושר הרוחני של האנושות במאה וחמישים השנים האחרונות.

 חלקו השני של עמנו, הוא החלק שאין להימנע מלכנותו קלריקלי-ריאקציוני ולא יהודי. הפריפריה הלא-יהודית של עמנו, כל שריריה הטבעתיים מכווצים באימה ופחד מול כתפה החשופה של ילדה בת שלוש ומול צבע עורו השחור או עיניו המלוכסנות של כל בן אנוש. הפריפריה הזו של העם היהודי - בברוקלין או בירושלים או בתל אביב או בצפת או בטבריה או בחיפה והקריות, ואף ביבנאל ובעפולה וברמת גן ואף בנתיבות - רוטטת אימה מול אור-שמש-ההשכלה וההומניזם, מול היציאה מחשיכת עינו הזועמת של האל המומצא שהלך לישון בין שלושים ותשע לארבעים וחמש. אלו הם הגויים שבינינו, בלתי יהודים בעליל, שכל גינוני החנדאלאך הרבניים וקריאות הגעוואלד והזעם של ההקפדה הרבנית אינם מסתירים את היותם בלתי-יהודים בעליל. הציבור הגדול והגדל הזה איננו ציבור של יהודים, כי אנשיו אינם נושאים את דגל האור של האנושות (מרבית נשותיו אינן נושאות דבר, לפי שעה, כי קולן ערווה ושיערן ערווה ואף ערוותן ערווה, והן בנות-מלך פנימה). ציבור בלתי-יהודי זה, מנורת החשיכה שבידיו היא העדות המפלילה מכולן, אשר כמו לוחשת-שוצפת היא: "שמאלנים שכמותכם, אנחנו איננו פוסעים בקידמת שיירת-רוּחָה המעפילה של האנושות הזאת שלכם. אנחנו במאסף!  אנחנו ההאנד-ברקס! וזהו. הא?!"

בכך, בעיקר בכך, אין הם יהודים. היהדות - לצד כל השָחור והמבעית שבה, והתווים הפרוֹטוֹ-נאציים שבה, מ"שפוך חמתך" וחובת השמדת עמי כנען כולם, וחובת-הנצח להשמיד את עמלק, וריצוץ ילדי בת-בבל השדודה אל הסלע,  - ידעה להרות וללדת מתוך רחם רוחה גם את הבשורות הגדולות של האנושות. כן, גם משה, הוגה הג'נוסייד הראשון, כובש כנען אשר ציוה ליהושע ולעמו להשמיד את כל גוייה, גם הוא היה חציו יהודי, עוד טרם היות המלה הזו. כי הוא נשא בתרמילו חזון שהיו בו גם פנים הומניות, יחסית ליומו. הדואליות הזו שבדת עמנו זוקקה והזדככה במאות השנים האחרונות, והפכה לנס-עמים.

 וכעת, הבחירות שלפנינו, ועוד כמה דומות להן שתבואנה בעקבותיהן, תקבענה את דרכה של מדינת היהודים: האם פניה ורגליה אל הנר הענק של הנאורות, שהוא יהודי במהותו,   -  או אל מנורת החשיכה, שהיא רבנית, כלומר ריאקציונית במהותה. בלתי יהודית בעליל, חבִּיבִּי. בלתי יהודית בעליל, ואין כאן שמץ עלילה.

זהו, חברות וחברים. ישראל חוצה כעת שורת צמתים, שורת מערכות בחירות, שהן כחבלי-לידה לָהּ. דם ואש ותימרות קנאביס. אלו הן מערכות הבחירות אשר התנהלו בעשרים השנים האחרונות ואלה הן מערכות הבחירות אשר תהיינה בשני העשורים הקרובים. כל אחת מהן מתוארת כגורלית, והיא אכן כזו.

נראה, חברות וחברים, מה ילד יום, מה תמליט שעה, מה יטיל חודש ומה תשריץ שנה.                                                   

יאללה!!