יְרוּשָלַיִם
פייק
אוֹלְדְס: שם שהוא פדיחה לשונית יזומה.
שיבושי שמותיהם של מקומות הם נוהל רווח כשהם
עוברים משפה לשפה. זהו חלק בלתי נפרד
מחיכוכי תרבויות ושפות. נציין כאן רק דוגמאות ספורות, ורק כאלה הלקוחות מתולדות המפגש בין הספרדית לערבית.
שם העיר והמדינה אלג'יר, למשל, הוא
שיבוש של אלגָ'זָאאִיר (האיים), שהוא שמה הערבי של העיר. שמה בא לה בשל
האיים, המתנמנמים בים מולה. אותה אלג'זאאיר שובשה בספרדית שיבוש נמרץ יותר, והפכה
ל - ארחֶליה.
הספרדים שיבשו שמות אתרים רבים ברחבי האי
האיברי. לא מתוך איבה לכובשיהם הערבים, אלא כיון שכל עם - בפרט
בתקופת הנפוֹצוּת המוגבלת של הקריאה והכתיבה - היה
משבש שמות שאינם בשפתו. הנה דוגמאותיים לשיבושים ספרדיים של שמות ערביים.
הנהר גוואדאלקביר באנדלוסיה, הוא שיבוש
שמו הערבי של הנהר: אלוואדי אלכביר, הנהר הגדול. (ואדי בערבית פירושו גם
נהר, או עמק של נהר. כך קרוי נהר הנילוס וואדי אלניל). ומאיין הגימל בראש המילה? זו
דרכה של הספרדית כאשר היא נתקלת ב-w בראש
מילה. ראו מה מר גורלו של ווילהלם טל: הוא הפך לגיירמו טל, וג'ורג' וואשינגטון הפך
לחורחה גוואשינטון. נו, צרות של סלבס.
אך נחזור לשיבושי שמותיהם של אתרים, ונספר
באתר ידוע הקרוי כיום אלהמברה. אלהמברה היה מתחם מימשל ומבצר ערבי ששמו בערבית
היה אלקלעה אלחמרא, הארמון/מצודה האדומה. השם בן שתי המלים קוצר בפי דוברי
הערבית לאלחמרא, האדומה. למה אלחמרא, שפירושו "האדומה"?
כי עניין לנו כאן במבנה אדיר, הבנוי אבן וורודה-אדומה. הספרדים מתקשים בחיבור
מ"ם אל רי"ש, והופכים את שתי האותיות לסנדוויץ' שבאמצעו הם תוחבים
בי"ת. וכך הפכה אלחמרא ל-אלהמברא. הקשיבו ליוצאי ארגנטינה בישראל, כיצד הם
מתמודדים עם מילה כמו "המְרָאה". ייצא להם משהו כמו המְבֱּרָאָה. נחמד.
ישנה גם ארץ ערבית הקרויה מרוקו. הא? כן.
אבל זהו שיבוש קשה של שמו הערבי של
האזור: אלמע'רב, המערב. זהו הכינוי של כל חלקה המערבי של האימפריה המוסלמית
האדירה, זו שהשתרעה כבר במאה השמינית מטשקנט ועד האוקיאנוס האטלנטי. אלמע'רב
(המערב) הוא כל מה שמשתרע מערבית למצרים. אלמע'רב הפך לשמה של המדינה הידועה לנו
כמרוקו. מרוקו הוא שיבוש אירופי מטופש של אלמע'רב. נו, שוין.
ועתה, אל שיבוש שאיננו תולדת קשיי מבטא או בורות
של איכרים, אלא הוא זיוף מקודש. אני מתכוון לשם בירתנו, עיר הנצח, ירושלים.
השם "יְרוּשָלַיִם" הוא שיבוש,
זיוף יזום, שסיבותיו אידיאולוגיות, דתיות. כידוע לכל, שמה של עיר דוד, לפני היותה כזו, היה יְרוּשָלֵם.
משמעותו של ירושלֵם היא "זה העובד את (האל) שלם". ראו את
"ירו" גם בשמו של השופט הג'דע, גדעון: ירובעל. ירובעל היה מי שבחצר
אביו היה מזבח לבעל. עורכי תנ"ך מאוחרים בושו בשם התועבה המפורש, בעל, המופיע
בשמו של הכמעט-מלך הראשון שלנו, ועל כן העדיפו את כינויו בפי העם - גדעון – שפירושו קרוב מן הסתם לתואר הערבי
ג'דע (גיבור רב תושיה). זאת ועוד זאת: פעם תנ"כית אחת אף הוסב שמו הראשון של
גדעון, ירובעל, והפך לירובּוֹשֶת, דהיינו: יְרוּאִיכְסָה.
נו, ואם שמו של ירובעל, שהיה רק שופט, אולי כמעט
מלך, מעורר אי-נחת וכחכוחים אל כף יד מאוגרפת, הרי קל וחומר כאשר בשמה של בירת הנצח
משוש כל תבל יפה נוף ציון עסקו אבותינו. השם הזה, ירושלם, מעורר כחכוחים רמים,
בדרכם לשיעול כרוני. השיעול הזה הוא, הרשו לי לקבוע, אחת הסיבות לריבוי שמותיה של
העיר, שריבּוּיָם הוא - בין השאר - שַֹלְמָת-כיסוי על הבושה אשר בשמה של העיר: יְרוּשָלֵם,
עירו של האליל שָלֵם.
ניתן להניח כי כאשר שלטו היוונים והרומאים בארץ
הקודש, עדיין היה יְרוּשָלֵם שם
העיר, וככזה הוא נקלט ביוונית ובלאטינית ומהן עבר לכל שפות העולם. ייתכן, עם זאת,
שהגייתו הנכונה של שם העיר, ירושלֵם הועתקה לכל שפות העולם כיון שכך הוא הופיע בטקסט
התנכ"י המקודש, עד המאה השישית או השביעית לספירה, ללא הזיוף הכתוב המגוחך
שהוסף לו אז. ייתכן (מי יידע?) שהתוספת ַיִם
המשַבֵּשת את שמה של עירו של שלם, כבר היתה מבוטאת בפי החכמים ואולי
אף בפי העם גם בימי החשמונאים, והכהנים במקדש הורדוס כבר אמרו יְרוּשָלַיִם. אולי.
אין לדעת אל נכון, כי עדיין לא הומצא אז הניקוד, המסייע בקריאה מדוייקת של העיצורים
ואותיות התנועה (יוד, אלף, וו, הא).
כאשר
הומצא הניקוד הטברני (הטברייני, הארץ ישראלי), לפני כ-1400 שנה, היה נהגה שמה של
העיר - המוקדש לאליל ושמו שלם - באופן
שמסתיר את משמעותו האלילית: yerushalayim
הטריק היה פשוט: יו"ד נתחבה בין העיצור
האחרון לזה שלפניו, וכך הפך האליל שלם
למילת ג'יבריש נהגית, בלתי קיימת: שָלָיִם. אלא שבטקסט המקודש של התנ"ך
לא ניתן היה לפגוע; לא להוריד אות ולא להוסיף אות. כך נוצר -
הרשו לי לשער - יצור כלאיים הנכתב יְרוּשָלַםִ ונהגה יְרוּשָלַַיִם.
רק ארבע פעמים, לאורך התנ"ך כולו, הסתננה היו"ד הנהגית - אולי כבר יותר מאלפיים שנה – לשמה הנכתב של
העיר. בכל שאר שבע מאות (ויותר) היקרויות השם בטקסט המקודש, הוא כתוב: ירוּשָלַםִ,
שאם נעתיקו ישירות לכתיב לאטיני,נכתוב: yerushalami. דומני שאיננו שמים לבנו
לכך, כי התרגלנו לקרוא בתנ"ך את המילה המשונה הזו, יְרוּשָלַםִ, כאילו
היא "יְרוּשָלַיִם".
מה פה קורה פה? האם יסכימו אתי הקוראים כי זהו
ניסיון שקוף, מגושם וחסר חן? סימן התנועה חיריק מתחת ל-מם סופית? אין חיה עברית
כזו. זהו ניקוד ג'יברישי, בלתי אפשרי, חורג מכל תקן מחייב. אבל כך קבעו הטבריינים
לפני אלף וארבע מאות שנה, ולא כמחווה מקדים לשלישיית הגששים המתיימרים להיות
טבריינים בורים.
הכתיב המגוחך
יְרוּשָלַםִ ( קיראו,כאמור: yerushalami ) הוא, איפוא שיבוש מכוון, יזום, שתכליתו אחת: הצפנת שמה האלילי
של עיר הקודש, מבלי לפגוע בְּרצף האותיות המקודש שבו היא כתובה בטקסט המקודש מכל,
התנ"ך. קרעכץ טברייני קטן סידר את הבעייה, והפך את ירושלֵם לירושלַיִם, מבלי
לפגוע אף באות מקודשת אחת.
ובא לציון, -
היא yerushalami - גואל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה