"זה לא ככה" מגנה שנית את פניה מעוותי-השינאה של הדת היהודית כשהיא מדברת בגויים, בהווייתם ובעצם זכות קיומם.
הבולג של "זה לא ככה" מציע הפעם דרך (הבה נהיה מעודכנים-עד-טמטום, ונקרא לה מתווה) להסרת שינאת-הגויים הזו מן ההווייה היהודית הציבורית.
ועידה אקומנית יהודית
הכנסייה הקתולית קובעת
את הדוגמות שלה - הן התקנים האמוניים שלה - בוועידות.
אלו הן התכנסויות של בישופים מכל פזורת המאמינים. התוועדות הבישופים הזו קרויה ועידה
אקומנית (ביוונית: כלל-עולמית). הוועידה האקומנית הראשונה התקיימה בניקיאה
(בתורכיה של היום) בשנת 325 לספירה.
מאז, התכנסו עשרים ואחת ועידות כאלה. האחרונה
שבהן, ה-21 למניינם, קראה להתפייסות עם כל הדתות האחרות: שתי המונותאיסטיות (היהדות
והאיסלאם), ועימן גם כל הדתות האחרות.
הוועידה האקומנית הזו התכנסה בשנת 1962, בהוראת
האפיפיור יוחנן ה-23. הוא נבחר לשבת על הכס בוותיקן לאחר שקודמו, פיוס ה-12, ירד
ממנו בשנת 1958. היתה זו ירידה צורך עלייה השמיימה.
יש לכולנו חשבון
ארוך עם פיוס ה-12, בשל שתיקתו אל מול ראיית-העולם הגזענית-משמידנית של
הנאצים, אל מול הזוועות שחוללה ההווייה
הנאצית, ובכללן (או בראשן) השמדת היהודים הקנאית, החרוצה, הנחרצת.
האפיפיור יוחנן ה-23 כינס ועידה אקומנית, ארבע
שנים לאחר שהתאפפייר. הוועידה נמתחה על פני שלוש שנים (1965- 1962).
ב-20.11.64 פירסמה הוועידה האקומנית הקתולית
הצהרה המכירה בלגיטימיות קיומן של כל הדתות האחרות, ובהן גם אלו שאינן
מונותאיסטיות. הוועידה הצהירה כי כל בני האדם שווים וכי אין להפלות אדם בשל מוצאו,
גזעו, מעמדו או דתו.
אשר ליהודים - ההצהרה האקומנית הנפיקה דוגמה dogma)) חדשה, שונה מאוד מזו
שקדמה לה: היא הסירה מהיהודים את אות-קין שהוטל בהם כאלפיים שנה לפני-כן. אות קין
הזה, שהנוצרים התייחסו אליו כנורש גנטית, היה הקביעה שהיהודים הם הנושאים באחריות הישירה
להוצאתו להורג של ישו הנצרתי. ההצהרה האקומנית של נובמבר 1962 הסירה מן היהודים את
האשמה הזו. הדוגמה (dogma) החדשה
קבעה כי חלקם של היהודים בגרימת מותו של ישו אינו גדול מזה של הנוצרים, וכי יש לשלול
ולפסול כל גילוי של שינאת יהודים ואנטישמיות.[1]
מחיקת אשמת היהודים מהאחראיות למאסרו וצליבתו של
ישוע הפרוע, טיהור היהודים מאשמתם הקדמונית, לוותה בצעדים פורמליים. החשוב שבהם
היה פתיחת שגרירויות הדדית, בוואתיקן ובישראל.
---------------------------------
היהדות האורתודוקסית - שהיא
בעלת הבית היחידה כמעט על דתיות יהודית בישראל
- התעלמה אז ומתעלמת אף כיום
ממסריה של הוועידה האקומנית ה-21. זאת, כיון שהדת היהודית האורתודוקסית, על כל
זרמיה, רואה את כל הדתות זולתה רק דרך עדשות המנטפות אדי שינאה, תיעוב ועוינות. דין
אחד לכולן, לנצרות ולאיסלאם ולכל הדתות הפוליתאיסטיות.
התיעוב והשנאה האלה הם הקאנון האמוני של הדת
היהודית, עמוד השידרה התומך את שלד העולם הרעיוני והנפשי שלה. זוהי קנאות
קפוצת-שפתיים, עויינת, עמוקה, גורפת-כל, חובקת-כל.
יהודי המאמין באל ובתורתו ונשמע לרבניו, יודע כי
דתו (שהיא גם עמו) היא אהובתו היחידה של היושב - או
שוכב, מנומנם, כפי שהיה במשך שש שנים במאה הקודמת - במרומים.
יהודים
רבים המאמינים באל ובחוכמת רבניהם, יודעים כי מאמיני כל הדתות האחרות דינם השמדה,
או למיצער שיעבוד לצאצאי יעקב. הבוז והשינאה למי שאינם יהודים (להלן: גויים) הם
אבן פינה בראיית-העולם של הדת היהודית.
הדת היהודית איננה מכירה בשוויון בין בני האדם.
ומעבר לכך: מי שאיננו יהודי, אינו נתפס על ידה כאדם
של ממש. הרב קוק - רבם הראשי של
יהודי א"י בראשית המאה הקודמת - נתן ביטוי
הלכתי מכוער-כהלכה, לראייתו המבהמת-את-הגויים. הוא דיווח לצאן מרעיתו כי המרחק
בין יהודי לגוי גדול מהמרחק שבין הגוי לבהמה. הגוי, על-פי הרב הגדול
הראי"ה קוק, הוא אדם-למחצה. מקסימום.
בגרמנית קוראים לסוג זה של אדם-למחצה,
אונטרמענטש. תת-אדם.
ומעבר לכך: על פי רבנים לא מעטים, גם כעת אין
קיומם של הגויים לגיטימי. לדבריהם, השמדת עמלק עודנה מצוה ברת-תוקף, ועמלק
עשוי להיות כל עם או ציבור או דת, ואף כל הגויים כולם.
לא אלאה אתכם בעשרות ומאות ציטוטים גזעניים, מטיפי-השמדה,
אשר הנפיקו רבנים זה עתה, כלומר במאה העשרים ואחת. אציין רק כי בין הגדולים-בתורה
האלה, הולך וגובר משקלו של הזרם הדתי-לאומי לגווניו, זרם מתעצם ושופע, כאיילת השחר
זו אשר אורה הולך וגובר.
ציבור גדל והולך ומשתרג בחברה היהודית בישראל,
יודע כי החובה להשמיד את הגויים, או למיצער האיסור להצילם ממוות, ניתנה מן שמייא.
זוהי מצוות-הציבור וזוהי מצוות-היחיד והיא מקודשת בחותם השעווה האלוהית. החובה
לקיימה אינה תלויה במעשה כזה או אחר של הגויים כציבור או כפרטים; עליהם להיות
מושמדים רק בשל היותם בלתי יהודיים בעליל.
איך? מה? מי? מו? איפה? מתי? - נו, חבר'ה,
זה הכל פרטים. העיקר הוא הפרינציפ.
--------------------------------------
זהו מצב דברים שאין להסכין
עם קיומו. השטף הזה של אמירות גזענו-משמידניות, הוא טומאה, טרפה, שעל הדת היהודית
להתנער ממנו, וחובה על מדינת ישראל לאסור את
התנהלותו בפומבי, לאסור את פירסומו בדבר-דפוס כלשהו, באמירה משודרת ישירה או
מוקלטת. איסור זה, כאשר ייחקק, יהיה המקבילה
היהודית לחוק האוסר את הכחשת השואה, שהוא הגד משפטי רווח במדינות רבות. וכולן, נו כן, של הגויים.
אל יתחכמו רבנים, עיתונאים, אנשי ציבור; אל יאמרו
לנו כי כל ההתדיינות המשמידנית הזו היא בסך הכל שקלא-וטריא תורני, והתורה קדושה
היא, וחובה על רבנינו לפרשה, להבין ולבאר את כוונת יוצרה אשר בשמיים.
אוי לנו מיוצרנו ואוי לנו מעבדיו.
הכתיבה והדיבור על היות הגויים בהמות; הדיון הפומבי
בדבר החובה להימנע מלהציל גוי ממוות; הבדיקה
המעשית את תיזמון ביצועו של הצו האלוהי
"מחה תמחה" ולצידה בחינת הדרכים
המועדפות לביצועו, - על כל אלה מעיב צילו של מגן-דויד שחור. ואולי
חום הוא.
הדיון ההלכתי בשאלות השחורות-חומות האלה, הוא
עצמו עבירה מוסרית נקלית, מתועבת. ניקלותו ונתעבותו של דיון כזה גדולות פי שבעה, בשל היותן
נסמכות על מלים קדושות, צהובות.
מלים אשר נופלות על נשמת עמנו כגשמי-ברכה
חומציים.
חותמת אלוהית איננה חותמת של כשרות מוסרית.
על כן, העובדה שבישראל קיימת חופת-חוק המתירה את התנהלותם של דיונים נתעבים שכאלה,
עושה את יהודי-ישראל כולם שותפים לדבר עבירה.
בשל כך, למען תימנע תפיחתו של המפגע המוסרי הזה,
עליו להיות מוצא אל מחוץ לחוק.
---------------------------
לשם כך, יש
לכונן ועידה אקומנית יהודית, כלל עולמית או לפחות ישראלית. ועידה
שתהיה תשובה יהודית הולמת לועידה האקומנית שכינס האפיפיור יוחנן ה-23 לפני חמישים
ושמונה שנים.
אין בידי המחוקק הישראלי לשנות מילה אחת בתורה או
בצאצאיה, מהתלמוד ואילך. אי-אפשר להעלים את
הנאמר במורשת האידיאולוגית של הדת היהודית. אך חובה עלינו להשתיק, להאלים, - על פי חוק
- את הבחישה ההלכתית הפומבית בקלחת השינאה
המשמידנית הזו.
על ישראל לאסור ולהשתיק את השיח הגזעני-משמידני - שיח אשר
הפך זה מכבר לעץ, באובב ענק המאיים על
הירח לבולעו.
על ישראל להאלים את ההתפלפלות ההלכתית העוסקת בהשמדת
הגויים. זאת, חרף מודעותנו להיותה תוצרתם של קולמוסים ומקלדות אשר הרתה וצמחה במבועיהם
של הוגים רבניים, ותגדל ותיף במהלך אלפיים השנים האחרונות.
על ישראל
- בירתה הנוכחית
של היהדות העולמית - לכנס ועידה אקומנית יהודית, אשר עליה תוטל
מלאכת קיבועם של מסמרות מוסריים חד-משמעיים.
הבה
נקווה כי הועידה האקומנית היהודית הזו תתכנס. וכאשר תתכנס, הבה נתפלל או נייחל לכך
שהיא תאסור על ההטפה לתיעוב אקטיבי של הגויים; היא תאסור על ההתדיינות הפומבית - בעל-פה
ובכתב ובמשודר - אודות ראייתנו את הגויים כבהמות, כלא-אדם; והיא
תשבית את ההתפלפלות בסוגיות שהפחם חיוור לידן, ביניהן צו-ההימנעות מהצלת הגויים ממוות,
או החובה להשמידם.
אם לא יחוקקו ולא ייאכפו איסורים כאלה, תלך ישראל ותהפוך ליישות בלתי
מוסרית. אזי - מציון
לא תצא תורה ודבר אדוניי לא מירושלים ייצא.
[1] האנטישמיות היא ביטוי מודרני שריקעו גזעני. השינאה
בת שנות אלפיים, יונקת את חיותה מכשלון הנצרות ואף האיסלאם במידה מסויימת, לנצר או
לאסלם את היהודים. זו שינאה טמאה, מתועבת, ככל ששינאה בספירה הדתית עשויה להיות.
אך היא חפה מגזענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה