שבוע טוב לקוראי הבלוג.
כאן למטה, בהמשך הדף, נקרא סיפור קצר שיזכה את בולגו בפרס נובל
דויד לסיפור הקצר ביותר.
בטוח.
אל תשאלו את הבולג מה זה צריך להיות הסיפור הזה. זה מה שזה.
זהו פיתוח של ז'אנר חדש: דלות החומר העשיר.
ירכיה היו עבות והגשם ירד וירד
ירכיה היו עבות והגשם ירד וירד. "דליים הוא שופך, דליים"
היא אמרה, בְּיָדָה טבלת שוקולד עירומה.
ואז לחשה "קדימה!", הניפה את היד ובה השוקולד, שלחה מבט
משועשע אל חמש האצבעות והריבוע החום השבוי בהן. יוחנן, הריבוע השני מימין בשורת
הריבועים השלישית מלמעלה, ידע כי משהו גדול עתיד להתרחש.
היא מיתחה את שפתיה לכדי חיוך קצר, לחשה "עכשיו
בומבה", והטיחה את השוקולד בשפת השולחן. כל הנוגסים והלוגמים והקוראים
והמשוחחים בבית הקפה הקטן זקפו ראשים, שיגרו לעברה מבטים משתאים. היא סקרה את
הסוקרים, חייכה ואמרה: "מה יש, לא ראיתם אף פעם אישה עם ירכיים עבות שוברת
שוקולד? יאללה, מספיק. וחוץ מזה, תסתכלו מה זה גשם יורד. הא?!"
האיש הצנום השים עצמו כלא מבחין בשוקולד הנשבר ובמלים הבוטחות האלה,
המתרוצצות גם לאחר שיצאו לדרכן, מוסיפות להכות בדלפק ובשולחנות ובחלונות הגדולים
שמעבר להם נשפך הגשם מדליים.
אחר כך נפרמה הדממה, ולחישות הפליאה שכירסמו בה הפכו לפרצי צחוק חנוק
ופקעיות של מלים דאו ואחריהן השתחרר שיח רוגש, צוהל, והירכיים האלה שהוצהר על
קיומן גרמו לעיניו שיינשאו מן העיתון שעל שולחנו, אליהן ואל זו שממעל להן, גבירתן.
הן היו מוצקות, חטובות בדרכן שלהן. ועבות, כמוצהר.
יוחנן נפרד משלושת עמיתיו-לַשורה וציין לעצמו כי הבומבה לא היתה בלתי
נסבלת וכי כעת, כשהוא פרוד מחבריו לשורה ומהשורות האחרות, כל ארבעת צדדיו חשופים.
החיספוס והבועיות הקטנות שגילה על ארבעת צידי גופו הביכו אותו מעט. הוא אמר לעצמו
כי חשיפת יתר, יש בה באמת משהו לא מכובד. הוא התגעגע פתאום למחבוא נייר הכסף
והנייר האדום, אבל היא נטלה אותו ממרבצו שעל השולחן, ריווחה את שפתיה די הצורך
להניחו על לשונה. אז השתהתה מעט, כשיוחנן מלוטף קלות, מהודק אל הרכּוּת של
כריות הבוהן והאצבע המורָה, והוא מפרכס פליאה וציפייה ותוהה אם באמת. היא אמרה
"בוא, חמודי, התגעגעתי אליך". ואז הטילה אותו אל קצה לשונה שהחלה מעסה
אותו אל מרום החך. המלים האחרונות שאמר לעצמו יוחנן היו "זה נעים. זה
הסוף". ואז הפך לעיסת טעם נספג ברוק, ונבלע אל מעמקים לא שוערו. והגשם
ירד וירד וירכיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה