זה לא ככה

והפעם: "מוחיק". סיפור קורע לב, קורע מצחוק.

מוחיק

מוחיק הוא היה מוחא כפיים שזה העבודה שלו. תמיד היו מזמינים אותו למופעים ולארועים ולהשקות של ליינים או איך שקוראים לזה, וכאלה, ושל בקבוקים חדשים של יין ואפילו היו מזמינים אותו לאסיפות של מפלגות וכאלה. ועוד כל מיני, שתיכף אני יספר על זה.

מרוב שהוא היה מפורסם וגם ידוע, הזמינו אותו לפעמים להלוויות, ולפעמים היו מתחלקות לו שם כמה מחיאות אחרי שמישהו היה אומר כמה הנפטר היה איש נפלא. תמיד העירו לו שזה לא המקום, אבל סולחים לו. כי כל הארץ ואפילו כל המדינה ידעו שמיכאל, שקוראים לו מוחיק בגלל המקצוע,לא יכול להתאפק, ושהוא מתרגש הוא מוחא כפיים אפילו שזה לא בדיוק במקום.

פעם לקחו אותו למסע-החיים שזה מתי שנוסעים לאושוויץ וכאלה מקומות, ומתי שהזמר גמר לשיר - אולי זה היה יורם גאון ואולי זה הנשיא ריבלין שר שם -  מוחיק הרביץ חתיכת מוחיק שזה היה מאוד לא לעניין והפולנים שהיו שמה אמרו שאולי זה פרובוקציה של גבלס, אפילו שכולם ידעו שגבלס הוא מת די הרבה שנים לפני זה. אבל באמת זה לא היה פרובוקציה, לא של גבלס ולא של ג'יבלי ולא של גבלז'ינסקי ולא של אף אחד טוב או רע, נאצי או יהודי או אפילו פולני.

זה היה התרגשות של מוחיק.

אתם יודעים מה זה לשמוע את יורם גאון או אולי זה היה ריבלין הנשיא, שהוא שר 'התקוה' ואולי זה היה שיר אחר, אני לא זוכר, מול המשרפה פה והקרונות רכבת שם ואתה יודע שהמון יהודים הלכו כאן כצאן? זה היה באמת מרגש ואפילו אני, שאני לא בוכה ככה בקלות, נזלו לי כמה דמעות. ובגלל זה לא כעסו על מוחיק, אפילו שהפולנים הם כן כעסו והצעירים היהודים האמריקאים ממסע-החיים הם צילמו אותו מכל הכיוונים והוא היה די מבסוט מזה, אפילו שזה לא יפה ולא לעניין להיות מבסוט מצילומים באושוויץ וכל זה.

אבל הרבה שנים לפני זה, מוחיק הוא היה מוחא כפיים רק בהופעות של זמרים. בעצם איך זה התחיל אצלו? כבר בזמן של הלידה. זאת אומרת הלידה שלו. כבר, תיכף, מתי שראו במבחוץ של האמא שלו רק את הראש ואת הידיים של מוחיק  -  שאז עוד לא קראו לא קראו לו ככה כי לא ידעו שהוא כזה מחיין  -  כבר אז ראו שהוא מלטף יד אחת עם יד שנייה, כאילו שהוא מוחא כפיים. בחיי!  וזה היה כל כך לא רגיל שהרופא המיילד הוא צילם אותו. רק צילום, לא וידיאו, כי אז עוד לא היה. תזכרו שמוחיק הוא נולד שש שנים לפני שמדינת ישראל.

והרופא המיילד הוא הראה אחרי יומיים, אחרי שהאמא שלו התאוששה קצת וכבר קראו לתינוק מיכאל, הרופא המיילד הוא הראה לה את התמונה של התינוק שיד אחת כאילו מוחת כף עם היד השנייה, והאמא היא אמרה: "בחיי, תראה דוקטור, הוא ממש מוחא כפיים". רק מה, היא לא אמרה ממש, כי היא אמרה מאמעש, כמו פולניה, כי היא היתה פולניה. והיא מאוד שמחה כי אז עוד לא ידעו כל כך מה קורה בשואה, אפילו שזה כבר היה. ואז הרופא המיילד הוא אמר לה: "אז נקרא לו מוחיק. כי הוא כבר מיכאל, נכון? מאתמול כבר, שנתתם לו את השם שלו. והוא מוחא כפיים, נכון? אז נקרא לו מוחיק. נו, מה את אומרת?"

והאמא, היא הסכימה.

 אבל בתנאי שגם האבא יסכים. והאבא, שהוא היה תופר מזרונים וגם הוא היה פולני או אולי רומני, הוא הסכים ומאז גם הם וגם כולם קראו לילד הזה מוחיק. וככה זה הולך עד היום. הוא מוחא כפיים מתי שהוא מתלהב ממשהו. והמון שנים זה היה העבודה שלו. ממש המקצוע שלו.

אבל עוד לפני שזה היה העבודה שלו, מתי שהוא היה רק בן שש וקצת, הוא שמע את הנאום של בן גוריון שהוא מכריז שקמה המדינה, ומוחיק הוא היה עם ההורים שלו ועם עוד הרבה אנשים בבית של מזל התימניה שהתחתנה עם שמילקה הפולני, שזה סיפור מעניין אבל זה לא לעניין לספר אותו עכשיו. ולמה ההורים שלו הלכו לבית של מזל ושמילקה? כי לא היה להם רדיו. זה מובן מאליו, לא? אז מתי שבן גוריון דיבר, מוחיק  -  ואני מזכיר לכם שהוא היה רק בן שש וקצת  -  הוא ידע בדיוק מתי למחות כפיים, והוא נתן כפיים לפני שהקהל שישב שם ברדיו מחא כפיים. תמיד. הוא לא פיספס. חבל שלא הקליטו את זה. זה היה באמת משהו-משהו. ואז שמילקה, הפולני של מזל התימניה, הוא התפעל מאוד והוא אמר:"מוחיק, מתי שתהיה גדול, אתה צריך לעבוד בלהיות מוחיק-כפיים. זה פרנסה מכובדת". כולם צחקו, אבל שמילקה לא ידע כמה הוא צודק.

רק מה, בהתחלה זה לא היה מקצוע אצלו. זאת אומרת שהוא לא עבד בזה. אבל מה, מלפני איזה כמעט ששים שנה, מוחיק היה בהופעה של אסתר רייכשטט, שאחר כך היא שינתה את השם שלה. ומה היה?  איך שהיא עולה לבמה, עם החבר הזה שלה  -  אבל מה-זה בהתחלה! תיכף בהתחלה  -   מוחיק הרביץ מחיאות כאלה שכל הקהל הלך אחריו וכמעט חצי גג עף מרוב מחיאות כפיים. וככה זה הלך אחרי כל שיר, וההופעה היתה מאוד מוצלחת אפילו שבסוף באמת כל החצי גג עף מרוב שמחאו.

ואסתר היא היתה מאוד מרוצה ומאז כל הזמרים שהיו אז בארץ  - ולא היו כל כך הרבה כי לאנשים לא היה כסף לשלם וכל זה -  היו מזמינים אותו. בהתחלה, זה היה בחינם. לא שילמו לו. אבל אז התלבש עליו אמרגן אחד, "חיימקה הפקות" קראו לו, והוא דאג שישלמו לו כי לעבוד בלי שמשלמים זה פראייר.

ואז זה התחיל עם המפלגות. הכי ראשונים שקראו לו היו הדתיים. שהיום קוראים להם הכיפות הסרוגות. כי אצלם היה יבש והנאומים לא הזיזו לאף אחד ואף אחד לא התרגש, אולי כי לא היו שמה בחורות, שאסור, כי הם דתיים. והפעם הראשונה עם המפלגה של הדתיים זה היה בנאום של מנהיג רק קצת חשוב שלהם, ש.ז. כהנא קראו לו. ומתי שמוחיק הוא התחיל עם הכפיים, לאט לאט החבר'ה התחממו, ובסוף אפילו הגג התרומם קצת מעל לראש של ש.ז.כהנא, אפילו שזה היה בכלל במגרש חנייה, שכבר היו אז לא מעט מכוניות, ובטח שהיו מכוניות בתל אביב, ששם הנאום של ש.ז.כהנא הוא היה. אבל הגג שבכלל לא היה שם, הוא התרומם קצת. ככה זה שעובדים ברצינות ואלוהים הולך איתם.

אחר כך הזמינו אותו גם לכנס של הקומוניסטים בתל אביב וגם בחיפה, וגם שם זה עבד יפה והגג התרומם קצת. ואז הוא אפילו הופיע בכנס של הקומוניסטים באום אלפחם, אבל שם הוא פישל, כי הוא לא הבין מה טופיק טובי צועק, ומתי שטופיק טובי צעק בערבית 'והצבא היהודי הורג כל יום אחד או שניים מהשבאב שלנו', אז מוחיק, שהוא לא הבין מילה בערבית חוץ מכמו שכולם לקלל קצת, הוא מחא כפיים בהתלהבות כמו שהוא יודע, ועוד יותר, כי הוא לא הבין בכלל מה טופיק טובי אמר, והם הבטיחו לו שאם הוא יעבוד טוב, הם ישלמו לו יותר. אז השבאב, במקום להרביץ כפיים משהו-משהו, כמוהו, הם דפקו לו מכות משהו-משהו, שהם התרגזו שהוא עושה מוחיקים חזקים אחרי שתופיק טובי צועק שהורגים את השבאב. ואז הם אמרו לו "נראה אותך עכשיו", והיה קשה לראות אותו מרוב שהם הכניסו לו מכות, ומאז הוא הפסיק ללכת לאסיפות של הקומוניסטים הערבים, והוא אמר: "לא מבין  מה אומרים – לא הולך".

  אחרי שנה או משהו כזה, ואז כבר אמרו אמרגן ולא אימפרסריו, אז האמרגן של מוחיק, חיימקה הפקות, הוא הלך איתו למפלגה של בגין, 'חירות', והציע שמוחיק ימחא גם בשבילהם, ואמרו להם שיגשו לבגין, וככה הם עשו. בגין ישן קצת במשרד שלו, אבל כמו שהם נכנסו הוא תיכף התעורר וקיבל אותם יפה. ואז מוחיק הוא אמר לו "מר בגין, תגיד משהו כזה שכולם מתרגשים ותיכף תראה", כי הוא רצה להראות לו איך הוא מוחא כפיים, רק הוא לבד, והתקרה קצת מתרוממת. אבל בגין הוא ליטף למוחיק את הראש ואמר לו "ידידי הצעיר, דומני כי טעית בכתובת". ככה בדיוק הוא אמר. ואז בני בגין, שאז הוא עוד היה רק חייל והוא היה בחופשה אצל אבא, הוא צחק ואמר למוחיק ולחיימקה הפקות: "אתם באמת חושבים שאצל אבא שלי צריך מוחיקים מקצועיים?" וכולם צחקו ובגין אמר לבני, הבן שלו, שיעשה קפה למוחיק ולחיימקה הפקות, והוא עשה להם. וככה נגמר הסיפור של מוחיק עם 'חירות', שזה מפלגה שלא היתה בכלל צריכה אחד כמוהו ואיפה שבגין היה נואם הגג היה מתרומם ממחיאות-כפיים וגם מצעקות 'בגין לשלטון', אפילו אם הנאום היה במגרש חנייה גדול או בכיכר שזה עוד יותר גדול. ככה זה היה עם בגין. כן, יש אנשים שהם לא צריכים מוחיקים מקצועיים. באמת.

ואז באו למוחיק גם מהתזמורת הגדולה של היכל התרבות. עשו לו שיחה עם זובין מהטה, שזה שם די מצחיק אם תשאלו אותי, וזובין הוא שאל אותו אם הוא מבין במוזיקה אז מוחיק אמר לו שהוא מת על אסתר שאז כבר קראו לה עופרים, וגם כן הוא אוהב את שלישיית גשר הירקון. אז זובין הוא שאל אותו על מוזיקה קלאסית ומוחיק אמר לו שהוא מת על הפתיחה של "וילהלם טל", והכי יפה איך שהסוסים  דוהרים שם וזה גם יש על זה מיקימאוסים מצחיקים. ואז המנצח עם השם המצחיק  - ויותר אני לא יגיד את זה - הוא שאל אותו אם הוא יודע מתי סימפוניה היא נגמרת, כי באמצע אסור לעשות מוחיקים, שזה מפריע וזה לא לעניין. אז מוחיק אמר שכדאי שהוא ילמד. וזובין לקח אותו לבית שלו, שזה היה חדר במלון חדש מאוד, שאני לא בטוח איך קוראים לו, והסביר לו והראה לו עם תקליטים, ואיך הוא מנצח ומתי שהוא גומר את הסימפוניה וכל זה. ואז מוחיק אמר לו שיותר טוב הוא יבוא לחזרות ולא יעשה כלום, ורק מתי שהוא ירגיש שהוא מבין ויודע מתי למחות, הוא יתחיל לעבוד, אבל הם כבר שילמו לו גם על החודש, בערך, של ההתאמנות שלו.

וככה הוא למד, והתחיל לעבוד במחיאות כפיים מתי שצריך, והתקרה של היכל התרבות כמעט התרוממה וכמה חתיכות של הדיקט של האקוסטיקה נפלו וזובין צחק ואמר לו "מוחיק, כל הכבוד, אבל קצת להרגיע", ומוחיק הוא אמר יהיה בסדר והוא הבין קצת אנגלית אז לא היה לו קשה להבין מה זובין הוא רוצה.

ובאמת היה בסדר, ואז הזמינו אותו גם לתזמורת של הרדיו בירושלים, ושם הוא כבר ידע בדיוק איך לעשות מוחיקים, וכל הקהל של הייקים עם העניבה הם מחאו כפיים מאוד חזק בגללו, וכולם אמרו בארץ שמאז שמוחיק עובד גם בירושלים, הקונצרטים שמה גם כן הם הרבה יותר יפים.

ואז פרצה מלחמת ששת הימים, אבל לפני זה פרצה ירושלים של זהב של נעמי שמר, ומתי ששולי נתן היא שרה את זה, מוחיק באמצע -  מה זה באמצע, באמצע של השיר -  הוא נתן מחיאות כפיים כאלה שכל האנשים בקושי הם התאפקו לא לעשות מוחיקים כמוהו, ומתי ששולי היא גמרה לשיר, באמת התקרה עפה מהמחיקות כפיים, כמו שאמרו. ואחרי זה גם היה מלחמת ששת הימים.

ואז מוחיק הציע למקהלת 'רינת' שהוא יעבוד גם בשבילם, וזה הלך יפה מאוד אפילו שמוחיק לא אהב את איך שהם שרים את כל המוצרטים והיחזקאל בראונים וכל זה שהוא ידע את כל השמות, וגם זמרת אחת היא התאהבה בו והיה סיפור ואל תשאלו, ויותר טוב שהאשה שלו לא תקרא מה שכתוב כאן, ומזל שהיא כבר לא יכולה לקרוא את זה. תיכף תראו למה היא כבר לא יכולה לקרוא את זה.

ועברו עוד עשר שנים וקצת, ואז סאדאת רצה לבוא לבקר את בגין פעם ראשונה, שבגין הוא היה כבר ראש ממשלה. ובגין הוא אמר "תביאו את מוחיק, שסאדאת יראה כמה אוהבים אותי וכמה רוצים שהוא יבוא ויהיה שלום".

אז הביאו את מוחיק ואפילו נתנו לו לעמוד קצת אחרי כל הגדולים, ולא ידעו בדיוק מה לעשות איתו אבל בגין הוא רצה אז מה נגיד לו?

וסאדאת הוא ירד מהמטוס וכשהוא עמד על כבש המטוס איך שאומרים, מוחיק מאד התרגש, אבל באמת. וכשסאדאת הוא לחץ את הידיים לכל הגדולים, אחרי שהוא לחץ לבגין ולנשיא, מוחיק הוא כל כך התרגש אז הוא עשה מוחיקים חזקים מאוד, שמי שפחד שמה, הוא היה בטוח שזה יריות. וזה היה בזמן של הבומבות של התותחי כבוד, אז ברדיו לא שמעו ובטלוויזיה לא ראו, מרוב שכולם התרגשו, והשומרי ראש המצרים של סאדאת הם כן שמעו את המוחיקים של מוחיק, והם נבהלו מאוד ואחד מהם ירה על מוחיק אבל הוא פיספס כי החבר שלו נתן לו מכה ביד והכדור פגע ברצפה והם שניהם קפצו על מוחיק והרביצו לו מכות נוראות שהוא אמר שיותר הוא לא בא לבן גוריון אפילו אם יבוא לשם גם חומייני, ומעניין איך הוא ידע להגיד את זה, כי חומייני עוד לא היה הרבי הכי חשוב של הפרסים שהיום קוראים להם איראנים.

ומאז מוחיק הוא רק הלך לקונצרטים לעבוד. כי אסיפות גדולות של מפלגות זה כבר לא היה, רק אסיפות של בגין היה והוא ידע שבגין לא צריך אותו.

 ואחר כך, כשהוא היה בן שישים ושש, מוחיק יצא לפנסיה, ועוד היום כולם אומרים שמאז שמוחיק יצא לפנסיה הקונצרטים והזמרים והנאומים של המפלגות זה כבר לא מה שהיה. ואשתו, ששכחתי איך קראו לה, היתה אומרת לו  -  עד שהיא מתה בגלל הסרטן  -  מוחיק, למה לא תעשה קצת חלטורה, או התנדבות או כאלה. אבל מוחיק הוא לא רצה והוא לא רוצה כבר, כמו שהוא אמר לאשתו ז"ל, "צריך לדעת לפרוש בשיא", ועד היום הוא לא עובד בזה ואני חושב שהוא כבר לא יעבוד בזה יותר. ככה זה עם כל אחד, וגם עם מוחיק.